אישה מוכה? אני?

שנת 2010, אני בעלת משרד יחסי ציבור למוסיקאים, רווקה תלאביבית שחיה את החיים הטובים, אוהבת את החיים הללו ונהנית מכל רגע. אני מייצגת אמנים, מוסיקאים, לחלקם אני אפילו קובעת הופעות ומגיעה יחד איתם לפאבים ולמקומות שונים.

כך אני פוגשת את אבי, בעל פאב. אמנים אוהבים להופיע אצלו והוא שם מוכר בסצנה התלאביבית. לאחר כמה חודשים שבהם אנחנו רק מדברים ואני מתאמת הופעות, הוא מספר לי שהוא פותח מקום נוסף. הוא מזמין אותי להשקה של המקום. "רק תשתי משקה אחד", הוא מבקש. ”תבואי רק להגיד שלום ותלכי".

ערב פנוי החלטתי ללכת לכמה דקות רק לברך ולחזור הביתה. שם המציאות משתנה. אני רואה אותו, נשארת ונדלקת. נשיקה. בחיים התל אביבים זה ממש לא מפתיע, נשיקה בסוף פגישה, אפילו יותר, ואני בת 29 ספק ילדה ספק אישה, יודעת כבר משהו על העולם הזה.

אני פורשת לביתי. הוא הולך לביתו. כבר באותו ערב שולח הודעה: "מצאת חן בעיני". מתכתבים בפייסבוק, מקדישים שירים אחד לשני בוול. היינו זוג דביק, אפילו דביק מאוד. אבי גר עם ההורים ואני גרתי לבד, לא כל כך רחוק מהפאב שלו, וכך אחרי תקופה קצרה הוא בא לישון אצלי מדי פעם.

אחרי כמה חודשים, אני עוברת דירה משכונת פלורנטין הידועה והמצחינה לכיכר רבין. לכאורה, משתדרגת ברמת החיים. אבי מגיע ובוחר יחד איתי את הדירה.

כמה ימים לאחר מעבר הדירה, הוא פתאום שם לב שהשותף שלו לא ממש הגון. האמת היא שאף פעם לא אהבתי את השותף הזה, אך אבי אמר לי: "רעות, אני מכיר אותו הרבה שנים. בערך מגיל 18 שלי, הייתי יוצא לפאבים שלו בעבר ואין לך מה לדאוג". בבדיקות בדיעבד, אבי גילה שאותו שותף עקץ אותו ב-70 אלף שקלים.

אבי לא ממש יודע איך להתמודד. ואני, אולי בגלל שהתמודדתי עם קשיים בחיים בעבר (מות אמי ועוד), או אולי כי אני גדולה ממנו בשנה, מנסה להרגיע אותו ואומרת לו: "בוא נפעל, אל תדאג יהיה בסדר, נטפל בהכל יחד".

אבי בתגובתו בוחר לפנות לסמים. בהתחלה לא כל כך דאגתי כי הוא הסביר לי שאלהסמים קלים וזו רק שאכטה מכאן ומשם. למישהי כמוני, שאף פעם לא נגעה בסם מסוג כלשהו ולא עניין אותי לנסותלא היה ברור בהתחלה לאן זה מוביל.

התברר שהוא עישן כבר בגיל 18. אני מחליטה לעשות מעשה ולנסות להוציא אותו מהמשבר ומהדיכאון, מזמינה כרטיס לחו"ל לסופ"ש על חשבוני לשנינו, מקווה שטיפה יהנה יאגור כוחות ואחר כך יתמודד עם המשבר ויעבור אותו.

כשחזרנו לארץ, הוא התחיל טיפול נפשי. אז הוא נכנס למצבים של תגובות רגשיות, מצבי רוח ודיכאונות. הוא חזר לגור קצת אצל הוריו, מעוצבן שלא מצליח להסתדר עם ספק מסוים שהיה חייב לו כסף מהפאב, ולראשונה החליט להוציא עלי תסכול, משך אותי ביד וניסה לסובב לי אותה.

הייתי בהלם ממה שקרה, ירדתי לקומה הראשונה בביתו, בוכה. אמא שלו שאלה אותי מה קרה, והראיתי לה סימנים אדומים על הידיים. התגובה שלה הפתיעה אותי עוד יותר: "רעות, הוא גבר והוא עצבני, תסלחי לו הפעם לא קרה כלום. תשתי כוס מים ותרגעי".

החלטתי לקחת קצת זמן לעצמי ואמרתי לו: "בוא ניקח פסק זמן, נחשוב קצת שנינו על המצב”. לאבי היה קשה עם זה. הוא מחכה לי מתחת לבית, מנסה ומגיע לאירועים ולהופעות של אמנים שאני מייצגת. אני לא מוכנה לשמוע ממנו.

לאחר כמה חודשים, במקרה, נפגשנו שוב בתל אביב, והוא סיפר לי שהתחיל לעבוד. המשכנו לדבר והוא ביקש הזדמנות נוספת. הרגשתי שמשהו בו השתנה והחלטתי לתת לו את ההזדמנות. הרי בכל זאת הקשר התחיל עם ניצוצות באוויר, וגם אחרי כמה חודשים כשנפגשנו התשוקה הייתה עדיין עצומה. כיף לנו, והוא מגיע אלי לדירה ליד כיכר רבין ומוצא עבודה באחת המסעדות באזור.

אני באמת מאמינה שאבי מנסה לשקם את עצמו, ואומרת לעצמי: “ההורים שלו שילמו את חובותיו, אין סיבה שיהיה בדיכאון, בואי נמשיך קדימה. כדאי שאתן הזדמנות נוספת". אנחנו ממשיכים לצאת, כמה חודשים חולפים והוא ממשיך בטיפול רגשי.

מסיבת יום הולדתו מגיעה ואני כמובן נמצאת איתו. אנחנו נפגשים עם חברים בפאב והוא מחליט לשתות. אני שוב, לטוב ולרע, מעולם לא השתכרתי ובכל פעם שאני שותה אני מוצאת את עצמי אדומה בכל הגוף ומתגרדת. מפתיעה אותי תגובתו של אבי אחרי כמה משקאות. הוא בכלל לא זוכר מי אני ואיפה הואהיה לו איבוד זיכרון זמני. אני מגיעה איתו לבית החולים, זוכרת שהלחיץ אותי מאוד שראה חתול ברחוב ולא הבין מה זה בכלל.

 

כשאבי משתחרר מבית החולים, הוא מקבל טיפול רפואי. אני כל כך שבורה ומבולבלת, מצד אחד די מאוהבת, מצד שני אני ממש מקווה ומאוד רוצה שיתאפס כבר. אני רוצה להבין מה עובר עליו, איפה אבי שהכרתי? איפה אבי שבו התאהבתי?

התחלתי לצאת עם גבר אחר ונפרדנו. אני מנסה למצוא את האחד. אני אמנם בת 30 כבר ספק אישה ספק ילדה, חושבת שיודעת כבר משהו על העולם הזה ועדיין כואבת. הנפש מדממת. הוא שולח הודעות ומנסה. ואני ברגע של חולשה עונה. אנחנו נפגשים ומדברים, חוזרים ומתאהבים. בעיקר מאוהבים. אחרי כמה חודשים הוא מפתיע עם טבעת, יורד על ברכיו באמצע פגישת עבודה שלי והאמן שמח ואומר לי: "כן, לכי על זה, תאהבו, האהבה שלכם מדבקת". כמובן שבשלב זה אנחנו חוזרים לגור יחד מאורסים.

יום אחד, אחרי הטיפול הנפשי שלו, הוא מגיע לבית הוריו. עצבני ומתוסכל, כואב וכועס על הוריו ואיך גדל. רואה אותי ואנחנו מתווכחים על קניות בסופר שעשיתי. הוא שופך עלי כוס מים, דוחף אותי במטבח ומצליח לדחוף מהדירה, תופס לי בחזה ומנסה להשליך אותי במדרגות.

הפעם אני כבר מתקשרת למשטרה. בוכה כולי, בהלם ממה שקרה, אך כמו שאני תמיד טוענת החיים חזקים מהכל ואותי אי אפשר לנצח. אני רואה ניידת משטרה לוקחת אותו, הוא באזיקים. מראה כואב וחד הרבה יותר מסכין בלב ובנשמה.

למחרת הוא מובא לבית במשפט להארכת מעצר. אני הפעם לא מגיעה, פשוט לא מסוגלת להתמודד איתו.

יש לו מפתח לבית ואני חייבת להתפנות מהדירה, אני יודעת שאסור לי להיות שם. גם ככה זה קרה כמה ימים לפני סיום החוזה, וכרגע אני רק בוכה, דמעות ומתייפחת. מצד אחד אני מייצגת אמנים מהשורה הראשונה במדינה, מנגד אף אחד לא יודע מה באמת קורה בחיים האישיים שלי. עיתונאי מתקשר לשאול שאלות על אחד האמנים ואני עונה בוכה בתחנת המשטרה. מבקשת את רשותו לענות מחר ולמחרת היום אני נפגשת עם אמן כרגיל, רואים כאב בעיני הוא אפילו אומר לי זאת אך אני לא מסוגלת כרגע לענות על דבר.

לשמחתי חבר יקר מציע לי להתארח אצלו כמה ימים. אני מקבלת את ההצעה ובלהט הרגע, מוותרת על כל רכושי כדי לפנות את הדירה ושאבי לא יוכל למצוא אותי. ויתרתי על ארונות, סלון, מטבח, עד היום חמש שנים אחרי אני מתגעגעת לאיזו ספה מיוחדת שקניתי בפלורנטין.

כמובן שאני נפרדת שוב, מוצאת דירה במקום אחר בתל אביב. חולפת כמעט שנה, ובמקרה אני פוגשת אותו בסופר. הוא מבין שהיה לא בסדר אך עדיין יודע בלב שהוא רוצה וגם אני חשבתי שתמיד תהיה לי פינה חמה בשבילו. למחרת אנחנו נפגשים שוב מבלי לתכנן, והפעם קובעים לדבר. נפגשנו והא סיפר שהוא לא עובד אך כן מטפל בעצמו. אני מאמינה לו ואפילו מגיעה איתו לארוחת ליל הסדר. המשפחה שלי לא כל כך אוהבת אותו, מן הסתם, אך אהבה היא עיוורת ואני באותם ימים לא ראיתי דבר.

לאחר כמה ימים זה שוב חזר על עצמו. הוא מתרגז ומחליט לשפוך את כל תכולת המקרר לרצפה, כאילו נכנס לאיזה קריז ואינני מבינה מה בכלל עובר עליו. כחלק מהקריז הוא לוקח תמונה שובר את הזכוכית, פוצע את עצמו. אני יוצאת מהבית מתוך חשש שיפגע בי ומתקשרת להוריו כשאני נמצאת מחוץ לבית. הם לוקחים אותו שוב לבית החולים.

אני חוזרת הביתה לבד, מוצאת את הבית הפוך. נוסעת לפגוש חברים אחרים. מבינה שזה נגמר. מקווה לפתוח דף חדש עם עצמי, לסלוח לעצמי, להיות קשובה לעצמי ולדעת שאני רוצה את הטוב ביותר כי מגיע לי הטוב ביותר. אני מחליפה את הצילינדר לדירה, אבל מגלה שאבי עדיין מחכה לי למטה. אני כבר לא מתייחסת ומחליטה לעבור מקום, הפעם מתוך אמונה: "משנה מקום משנה מזל".

עברתי לדירה חדשה בתל אביב, פעם ראשונה עם שותף. אני רוצה לבלות, רוצה ליהנות, מקווה למצוא את האחד. חיה עם עצמי, נהנית מהמוסיקה ומהלקוחות. מכירה בחור ויוצאת איתו חצי שנה. כל כך רוצה למצוא אהבה, לא נואשת אך יודעת שאני ילדה טובה ובסך הכל רוצה משפחה ואהבה.

שוב אני עוברת דירה, מכירה בחור. משיחת הטלפון הראשונה יודעת שזה זה אותו אני רוצה. חוששת, פוחדת, מפחדת להיפגע. מכירה אותו ומתאהבת בו. איתו אני מתחתנת. היום יש לי בעל מקסים, האיש המושלם ביותר בעבורי, יודע הכל והכל פתוח. אני מרגישה מוגנת ונאהבת. איתו זכיתי להקים משפחה ויחד יש לנו ילד מושלם.

 

לפני כחצי שנה אבי התקשר, אחרי שהתחתנתי.הסברתי לו שאין שום סיכוי שנהיה אי פעם יחד. כיום איני יודעת איך היה לי את הכוח להאמין בעצמי ולדעת להתעקש שמגיע לי את הטוב ביותר.

המסר שלי לכולנו הוא: בנות תאמינו בעצמכן, אתן מושלמות, ואתן הכי יפות שאתן מאושרות. אל תתנו לגבר את הזכות לגעת בכן. גופכן שייך לכם ואת חזקות הרבה יותר ממה שאתן חושבות ומדמיינות. אל תישארו ואל תהיו איפה שלא טוב לכן כי תמיד האור מחכה בקצה המנהרה ותמיד מחכה לנו האהבה.

רעות יפעת ברדיו

נכתב על ידי: רעות

There are 17 comments for this article
  1. רפי ב 9:41

    אני עם דמעות בעיניים
    אני אוהב אותך אישתי המושלמת
    אני אוהב את המשפחה המושלמת שהקמנו

  2. שמרית ב 9:55

    וואו. לא היה לי מושג.
    רעות אמנם חזרת כמה פעמים אבל בסופו של דבר ולפני שהיה מאוחר מדי אזרת אומץ גדול וברחת.
    כל הכבוד.
    ועכשיו באמת יש לך משפחה מקסימה.

    • רעות Author ב 9:56

      לא ברחתי אלא בחרתי את הטוב ביותר, בחרתי שיהיה לי טוב, ותודה – כיום יש לי באמת משפחה מושלמת 🙂

  3. דניאל ב 9:58

    רעות הרגת אותי!!!
    מדהים ומהמם חוויה חזקה ועוצמתית שכתובה פשוט
    מדהים.
    שמחה שהיה לך את הכוח לצאת מזה ולהמשיך הלאה שוב הוכחת לי שאת אישה חזקה!!!!

  4. נטע ב 11:42

    ואו…. את חזקה, והכי אוהבת אצלך את המשפט " החיים הם חזקים מהכל"

  5. Shani Eliasi Daniel ב 16:03

    רעות
    תמיד היית בנאדם חזק גם בילדות. עברת הרבה דברים אבל תמיד ידעת להאמין בעצמך ובעיקר להשאר אופטימית. שמחה שבחרת בטוב ויצרת לעצמך משפחה כלבבך 🙂

    • רעות Author ב 11:38

      תודה רבה 🙂
      מצחיק אותי שאני לא תופסת את עצמי כאופטימית בכלל
      אבל אולי בפנים אני כזו

  6. liora cohen ב 12:28

    וואו מתוקה.קראתי מהמילה הראשונה ועד האחרונה.נשמה טהורה,טוב שאת שמרת על עצמך.אני מאחלת לך רק ואך ורק שהטוב ימשיך לאפוף את חייך.לא קל לעבור את מה שעברת.שיהיה רק טוב.

  7. לולי ב 15:59

    כל הכבוד רעות!! מאוד מרגש. עושה רושם שהטיפול בעצמו עורר אצלו אלימות. הוא קיבל תרופות?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *