אמא מטפלת בתינוקה הרך
והאב יוצא לעבודה,חוזר די מאוחר,בשביל פרנסה טובה, וכשהוא חוזר עייף הוא רוצה לאכול ולנוח על הספה
הגיוני?
או שמה לשם העצמה הנשית והשוויון בנטל צריך שהבעל יגיע הביתה,יחליף טיטול ויכין לעצמו אוכל.

אני לא אוהבת לקפוץ לתוך הגדרה,ולחיות לי שם כמובן מאליו
הזוגיות והורות הן מערכות מאוד דינמיות
יש תקופות שהם דורשים שתהיי פמיניסטית,עובדת מפרנסת מסופקת מעשייה
ויש תקופות לשובניזם בריא, שאת אמא שמכילה,מחבקת עוטפת ועונה על כל הצרכים הפיזיים ונפשיים של תינוקך.

אישית לא הייתי מתחלפת עם בעלי
אני חרדתית,אני לא מסוגלת לעזוב את התינוקת שלי עם אחרים,אם ויצא שהשארתי אותה,עם בעלי או משפחה קרובה, לא הייתי רגועה מרגע שיצאתי,עד הרגע שחזרתי.
לכן פעוטון נראה לי גם אופציה שלא נכונה לי בשלב הזה
אם קר לה אני אלבש לה בגדים חמים,ואם חם לה אני אחליף לבגדים קצרים, ואם היא בוכה אני ארגיע ואלטף
נצא לטיול כשמתחשק, האוכל תמיד טרי והיא יכולה להירדם בנוחות במיטה בכל זמן שהיא מבקשת.

אני שמחה להיות אמא,ומרגישה שזאת זכות לגדל את התינוקת שלי
אני בטוחה שבעלי היה שמח להיות איתנו יותר במהלך היום
אבל עוד יותר בטוחה שלבעלי היה קשה יותר לגדל את התינוקת לבד במהלך היום
הוא כן היה מאכיל,מחליף ודואג
אבל לא כמוני

אישה מגדלת את התינוק עוד כחלום לפני חתונה, ומרגע שהיא בהריון, הגוף שלה איננו שלה עוד, כל קיומה הוא בקיום העובר ולטובתו
תשעה חודשיים חיים בשביל הרגע שמשנה חיים, ויוצר חיים חדשים.
אז להתפלא שאישה מוכנה יותר, מכילה,רגישה יותר
ולקרוא לזה שוביניזם
הגיוני?