אמא לביאה

מהי אמא? ואיך באה לידי ביטוי האמהות שלנו? אמא לביאה שנלחמת למען בנה

יפעת רוזלס

זוג נפגש, מתאהב, מחליט להתחתן, ומגיע השלב שממנו הופכים מזוג למשפחה. באותו הרגע את הופכת מעוד אשה שעוברת ברחוב, לאדם הכי חשוב בחיי מישהו, את אמא!

 

עיניו של הילד שלך נישאות אלייך, שניכם מסתכלים אחד על השני. הוא שהרגע יצא אל אוויר העולם, חסר אונים, ואת, הלביאה שלו, זו שאמורה להגן עליו מפני העולם, מפני כל הרוע.

 

זה מדהים איך הכל עובד, זה פלא שעד היום לא הצלחנו לגמרי לגלות את סודו. אבל בעצם מה זאת אמא?

האם אמא היא זו שילדה אותך? האם אמא היא זו שנשאה אותך תשעה חודשים? האם רק בזה מדובר? אז זהו, שלא.

אמא היא לאוו דווקא זו שילדה אותך, לעיתים היא יכולה להיות מישהי שכל מטרתה הייתה לעזור לזוג שלא יכול בעצמו להביא ילדים.

 

אמא היא זו שקמה אלייך בלילה, בודקת לך את החום, היא זו שתצעק עלייך למה אתה לא משקיע בלימודים, אבל תחבק כשאתה עצוב. השאלה הגדולה היא איך נהפכים לאמא טובה? פשוט מאוד, שואלים, עושים טעויות, פשוט לומדים.

אני מאז ומתמיד חלמתי להיות אמא, בעיקר כי הערצתי ואני עדיין מעריצה את אמא שלי, למדתי ממנה איך להיות אמא.

אמא שלי היא ההגדרה ללביאה, אם תחפשו במילון את המונח אמא לביאה, בוודאי תמצאו את השם שלה, ובמיוחד היא תהיה תמונה הדוגמה. אמא שלי לימדה אותי שיש לי ערך, שאני מוכרחה לעשות את מה שאני רוצה, היא לימדה אותי שאין דבר כזה אי אפשר.

היא אחת שאם יש חומה מולה, אז אין חומה מולה, היא פשוט תזיז את החומה. אמא שלי עברה המון קשיים בחיים, כשנולדתי היו בעיות, אבל אמא שלי היא לא אחת כזאת שתכנע למצב, היא כזאת שתבוא למצב ותסביר לו איך הכל צריך להראות.

בתור אימהות, ובעיקר כשאנחנו אימהות חדשות, אנחנו נכנסות ללחץ מכל דבר, לפחות בהתחלה.

אנחנו תמיד נרצה שהכל יילך חלק, בדמיון שלנו, החיים כאמא יהיו מושלמים, הילדים תמיד יעשו כמו שאנחנו ביקשנו, ממש שלגיה ושבעת הזאטוטים, כן ברור.

במציאות, כמה פעמים ספרת עד עשר ושום דבר לא קרה?

להיות אמא יכול להיות קשה, מאתגר.

אבל כשיש להם את הרגעים האלה, שהם באים מהגן ומחבקים אותך, או שהם באים בבוקר ואומרים לך "אמא, אני אוהב אותך", זה להתעלף, זה מרגש, זה מחמם את הלב.

 

לפעמים לא לכולם זה הולך חלק, לקח לי המון זמן עד שהצלחתי להכנס להריון, עברתי תהומות עד שנכנסתי להריון. מהסיבה הזאת אני אומרת, אמא היא לא בהכרח זו שילדה, כי אני הייתי רגע מלהכנע ולהגיש בקשה לאימוץ.

אותי לא עניין איך הילד שלי יגיע לעולם, העיקר שיגיע, אני אתן לו את כל האהבה שיש בי, אני אתן לו הכל העיקר שיגיע. אבל הרגע הזה שאת מסתכלת על כולן, ומסביב כולן בהריון, הבעל רק נשף עליהן והן בהריון.

 
זאת אמא, היא תעשה הכל בכדי שהילד שלה יבוא, וכשהוא בא, היא תעשה הכל בשבילו.

אצלי אין דבר כזה, אני בהחלט מביאה לו כל מה שצריך, בעיקר אני כל הזמן רוצה לעזור לו. יש לו עיכוב התפתחותי.

בהתחלה רציתי רק לעזור לו, היה משחק רחוק, רציתי להביא לו. הפיזיותרפיסטית אמרה לי שאסור, שבשביל לעזור לו אני צריכה לא לעזור לו, הכוונה לא לתת לו ישר ליד את מה שהוא רוצה, אלא שהוא צריך להתאמץ עבור זה. אז אמא תעשה הכל רק בכדי לעזור לבן שלה להתקדם, היא תעצור את עצמה מלתת לו מה שהוא רוצה בכדי שיתאמץ בכדי שהוא יתקדם, היא תתן לו את מה שהוא צריך כי היא יכולה וזה בסדר.

זאת אמא, היא והילדים נגד העולם, אמא תישא אותך תשעה חודשים, תדבר אלייך למרות שהיא לא רואה אותך, מבחינת חיבור לתינוק, אמא היא הכי שונה מאבא, כי אנחנו חשנו אותם בבטן, עברנו את הצירים, ואז קורה הדבר הכי מדהים בעולם, הלידה.

יוצא מתוכנו בן אדם, ומי שמעולם לא עבר את זה.

הגברים לעולם לא יוכלו להבין את הרגע הזה.

נכתב על ידי: יפעת רוזלס

There are 2 comments for this article
  1. ליטל וייס פרייזלר ב 20:51

    מרגש. כולנו אמהות שיכולות להזדהות עם הדברים.

  2. מעיין ב 15:13

    ואוו מרגש מאוד
    לפעמים מרוב שאנחנו רוצות להגן אנחנו מזיקות
    רוצים לשמוע ממך בשורות טובות אמן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *