והילדה הזו היא אני – אני אמא אך בתוכי עדיין ילדה, לעולם לא אשכח את מה שקרה…

 

אני הילדה הזאת. הילדה שהגננת התעללה בה בגן. עברו יותר משלושים שנים ועדיין יש לי טראומה מהיום ההוא – היום בו חוויתי התעללות בגן חובה.

אף פעם לא אהבתי את עפרה, הגננת. זאת הייתה השנה הראשונה שלה ותמיד היה בה משהו קר ומנוכר. היא לא אהבה אותי, הייתי מהילדים האלה שתמיד היה להם מה להגיד ושתמיד עונים, גם כשלא שואלים אותם כלום.

באותו יום שיחקנו בחצר הגן. שיחקתי עם עוד כמה חברים וכשהגיעה השעה להיכנס החלטנו שאנחנו לא נכנסים. המשכנו לשחק והתחבאנו לגננת בתוך המתקנים. כנראה שעשינו משהו ממש רעכי הגננת פשוט באה, משכה אותי בכוח וגררה אותי לכל אורך חצר הגן עד שנכנסנו למבנה. היא הסתכלה עלי במבט אכזרי, דחפה אותי למחסן הגן, שהיה גם המקלט, ונעלה אותי שם לא לפני שהיא אמרה לי שילדות רעות כמוני צריכות לקבל מכות רצח”.

עד היום אני לא מצליחה לתאר במילים את תחושת העלבון, הפחד והזעזוע שחוויתי אז. דפקתי על הדלת, בכיתי והתחננתי לצאת. אני לא יודעת אם היא שמעה אותי מבעד לדלת הברזל הכבדה אבל הרגשתי בודדה ומפוחדת. בדיעבד, התברר ששהיתי שם ארבע שעות שלמות. ארבע שעות שנראו לי כמו נצח.

השתוללתי שם. חיפשתי דרך מילוט וקיוותי שאם יהיה מספיק בלאגן במחסן יבואו להוציא אותי. זרקתי לרצפה כל מה שאפשר, ניסיתי לפתוח את החלונות שהיו נעולים וכבדים ובעיקר בכיתי. בכיתי כמו ילדה בת חמש שעוברת התעללות מצד הגננת. אותה גננת שאמורה להוות דמות בטוחה עבורי.

סבתא שלי זל, שהייתה גננת שנים רבות, הגיעה לבקר אותנו במקרה באותו יום והחליטה להוציא אותי מוקדם מהגן. כשהיא הגיעה לגן, הביאו אותה למחסן שבה כלאו אותי. היא הסתכלה עלי והתחילה לבכות. לא אשכח לעולם את המבט הכואב שהיה לה כשהבחינה בי וגילתה מה עברתי.

חלפו יותר משלושים שנים שבהן הפכתי לאשה ולאמא. גם ילדיי נמצאים במערכת החינוך וגם אני כמו כל הורה, נחרדת מהמחשבה שמישהו מהצוות החינוכי ייפגע בדבר היקר לי מכל. למזלי, ילדיי בורכו בצוותים חינוכיים מעולים. בכל אחת מהמסגרות המפוקחות, החל ממעון היום, דרך גן המועצה ועד בית הספר, נתקלתי בגננות (וגנן), במורים ובסייעות משכמם ומעלה חמים, אוהבים, מכילים ותומכים. אני מודה ותמיד אודה להם על הטיפול המסור, האכפתי והדואג שהעניקו לילדיי.

לצערי, אני יודעת שלא כל הילדים זכו כמו ילדיי ויש ילדים שעדיין חווים התעללות במסגרות חינוכיות. ילדים חסרי ישע, שחלקם כל כך קטנים שאפילו לא יודעים לספר מה עובר עליהם. בדיוק למטרה זו קמה קבוצת הפייסבוק צדק לילדים”. מטרת הקבוצה היא ליצור עתיד טוב יותר באמצעות חקיקה המסדירה את נהלי הטיפול, הפיקוח והרישוי בחינוך הפרטי. מטרות נוספות של הקבוצה הן העלאת המודעות ההורית לנושא האלימות בגנים, קידום ענישה ראויה ויצירת מערך של חשיפת האלימות בשטח.

קבוצת "צדק לילדים" בחרה לצאת למאבק נגד התופעה של התעללות מצד אנשי צוות בגנים בילדים חסרי ישע ואנחנו מזמינים אתכם להצטרף. אם גם לכם נמאס, נשמח אם תצטרפו לקבוצה, מלאו את טופס המתנדבים שלנו ובואו לעזור לנו לעשות שינוי למען הילדים שלנו ולמען העתיד של כולנו.

 

 

 (צילום אילוסטרציה:photos.com)

(צילום אילוסטרציה:photos.com)

There are 3 comments for this article

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *