כשהמוות דופק בדלת, תגידי שאת לא בבית

חסיה יפעת מחלת הסרטן רעות יפעת עוזיאל BRCA

לפני 14 שנים כמעט אמי נפטרה.

בזמנו הייתי ילדה צעירה, קטנה, חודש אחרי הצבא.

אדם שרק התחיל את החיים ועוד לא ידע לאן לפנות ימינה ושמאלה.

 

בזמנו, קניתי זיכיון ללימוד ילדים אנגלית והסתובבתי בארץ. הופעתי בקניונים, מתנ"סים ומה לא. הייתה לי פקידה צמודה אבל… חייתי את החלום של אימא שלי. אימא שלי תמיד סיפרה כשתצא לפנסיה היא תעבוד ותלמד ילדים אנגלית.

 

בזמנו היא כתבה לי לפני מותה, שהיא לא ממש דואגת לי ושאהבה בטוח אמצא.

יצאתי עם גברים בחיים. חיפשתי את האחד. עד אשר הכרתי את בעלי המושלם. אני באמת חושבת שהוא מושלם אך אני דואגת להגיד שהוא מושלם בשבילי ועבורי!

 

אמי נפטרה מסרטן. מחלת הדור או העשור. אין כמעט אדם שלא מכיר אדם שחולה. גם דודתי נפטרה מהמחלה וגם סבתי ואנשים נוספים במשפחתי היו חולים.

 

כמה שנים לאחר מכן, סיפרו לי שיש דבר כזה שנקרא גן לסרטן, BRCA. משפחתי נבדקה וכך גם אני. הסתבר שיש לי את הגן. למעלה מעשור אחרי שנבדקתי גם אנג'לינה ג'ולי סיפרה שיש לה את הגן. מאז אחת לשנה אני מגיעה לביקורת בבית חולים וכן נדרשת לעבור סדרת בדיקות ומעקב בהתאם.

 

כשהייתי צעירה יותר, לא הייתה לגן כל כך הרבה משמעות בחיי. ידעתי שבעתיד אדרש לענות על שאלות, אך הענן היה בשמיים, לא ממש לידי, קרוב אלי.

 

כאימא טרייה אין יום שאני לא מרגישה את החוסר באימא. כאשר חברותי יוצאות לבילוי, לי נשאר לחלום. מאז שילדתי יצאתי רק פעמיים לבד לדייט עם בעלי היקר. רציתי לשתף אותה בהיכרות עם בעלי, אני בטוחה שהיא גם מלמעלה אי שם רואה את הבן המתוק שלי, אבל זה לא אותו דבר. אני מאמינה שעוד אכתוב רבות על החוסר באימא וההשפעה העצומה על החינוך וגידול ללא אם.

 

השנה כמעט ולא עשיתי בדיקות, חלק לא מבוטל של בדיקות המעקב אי אפשר לעשות בהריון. אך השבוע עשיתי אותם. בכל זאת בני בן חצי שנה. תשובת הכירורג הייתה: "רעות, תגידי תודה שיש לך ילד אחד. את צריכה לכרות בקרוב". פתאום הרגשתי, אקדח ברקה, מאז משהו בי השתנה.

 

אמנם, אני רוצה ילד נוסף, ולפחות אחד  אך הוא גם אמר לי: "מה עדיף אימא בריאה שתשחק איתו או אימא שלא תהיה איתו"? כמובן שסיפרתי הכול לבעלי, שיתפתי ואנחנו משוחחים לא מעט אך אין יום שאני לא מקווה שאקלט בקרוב ולמרות הקושי בגידול ילדים בהפרש קטן, אני רוצה שלבני יהיו אחים, אני רוצה שלנו יהיו עוד ילדים.

 

יתכן אפילו שלפי המלצת הכירורג אני אפסיק להניק כדי לנסות ולזרז קבלת מחזור. ולמרות שרציתי לדאוג ולתת לבן שלי את הטוב ביותר, אני חייבת לקחת מצד אחד גם אותי בחשבון ומנגד לזכור שחמישה וחצי חודשים הם גם זמן מכובד.

 

אימא יקרה, אני מקווה שאת קוראת מלמעלה ומחייכת יודעת שאנחנו נעשה הכול כדי לגדל את הבן באהבה גדולה ומקווה שתשלחי לי כוחות להיקלט שוב, בקרוב.

 

לכן, למי שקוראת אותי ואת נבכי הלב שלי ומישהי במשפחתכן חלתה במחלה אני מציעה – תבדקי את עצמך, בשבילך

 

 

נכתב על ידי: רעות

There are 24 comments for this article
  1. Gal Zilberman Nisim ב 20:50

    רעות היקרה, את אמיצה ומיוחדת. השראה לנשים במצב דומה שמתלבטות מה לעשות. שמרי על עצמך עבור רפי וראם ועבורנו שאוהבות אותך ומקוות ומייחלות לשינוי לבשורות.

  2. מלי ב 20:53

    הכי חשוב להיות במודעות ככל שניתן כדי למזער נזקים ולהמשיך לחיות.
    חיבוק

  3. שמרית ב 21:00

    וואו רעות…
    קודם כל חיבוק ענקי על כך שסוף סוף שפכת על הדף את רגשותייך.
    את אמא נהדרת ורעיה מדהימה לפי מה שראיתי עד כה. באמת זכית בבעל מקסים ובן מתוק .
    אני מאמינה שאמא שלך אכן רואה אתכם ושומרת עליכם מלמעלה. כמו שאני מאמינה שסבי וסבתי לעיתים נמצאים איתי …בעיקר כי ככ רצו לראות את ילדיי ולא צלחו.
    לגבי הבדיקות והאקדח ברקה- נכון שאת רוצה אחים לראם. אל תתני לשיקול הגן להחליט עבורך. לצערי לא תמיד הרצוי מצוי.. ולא כדאי לבצע החלטות מתוך לחץ. בהחלט לא כאלו.
    אם זה מרצון 100% – מאחלת לך את כל ההצלחה והכיף שבעולם !

    אוהבת

    • ifatreut ב 20:58

      עוד לפני שהתחתנתי אמרתי שאני רוצה ילדים בהפרש קטן, אז זה רק חיזק את מחשבותי 🙂

  4. מיטל ב 21:10

    היי
    מבינה אותך כאחת שיש לה את הגן ושתי אחיותיה חלו בסרטן השד. עננה רובצת על ראשינו והשעון מתקתק.
    אני מאמינה שהתכוונת לכך שהמליצו לך לכרות שחלות ולא שדיים(זה לא נרשם בשום מקום)…
    אין איך להתחמק מהגן. עשי הכל כדי להיות בריאה לצד משפחתך… המון בריאות!

  5. רינה ב 21:55

    וואו רעותי אני ממש דומעת. הלב מרגיש אותך ואת התחושות והפחדים והאהבה העצומה לראמי לרפי ולחיים. את מדהימה וחזקה.מאחלת לך להמשיך בבריאות וחוזק ואמונה.נשיקות אהובה.

  6. ליטל וייס פרייזלר ב 22:11

    כל כך מרגש!!!
    מאחלת לך שתיקלטי להריון במהרה ושיעבור בשלום.

  7. שרה-טל ב 22:13

    יושבת ובוכה.
    רעותי, את מדהימה!! מלאה בכוחות עצומים לעמוד איתנה אל מול הנסיונות הגדולים של חייך.
    ברוך השם שהקב"ה שלח לך שותף תומך,אוהב ומושלם בעבורך! אתאמא מהממת ולא סתם ראם בחר לבוא אליכם! בעתו ובזמנו לארם יהיו אחים ואחיות שיקבלו ממך אהבה עצומה גם אם זה יהיה דרך בקבוק .
    אוהבת אןתך!

    • ifatreut ב 21:01

      את כל אהבתי בעולם אתן לילדי לבעלי ולמשפחתי 🙂
      יש הרבה יותר מדי ניסיונות לצערי

  8. עמית ב 22:35

    אישה מיולדת וחזקה… זכית המשפחה שראויה לך. מייחלת לרגע שתספרי שאת שוב בהריוו!!!

  9. מאיה ב 22:49

    את מדהימה! את חזקה! וזה יקרה! שימרי על עצמך ועל היקרים לך מכל!
    חיבוק עננננקקק ❤❤

  10. נטע פולטורק ב 22:51

    רעות אהובה,
    מאחלת לך בשורות טובות בקרוב ורק בריאות והמון.
    נשיקות

  11. דליה ב 23:42

    רעות, כל הכבוד לך על פרסום הסיפור, חייבים לעלות את המודעות, מאחלת לך בריאות טובה וחיים טובים .

  12. דליה ב 0:50

    גאה בך מאוד ואוהבת אותכם עוד יותר!! לא לשכוח לדאוג גם לעצמך ומאחלת לך ולבני ביתך רק בריאות כל השאר יבוא לבד. ❤

  13. לימור רביד ב 0:51

    רעות יקרה
    מהיום שהכרנו נכנסת לי היישר ללב וכל יום שעובר אני מבינה למה..
    את אדם מדהים עם יכולת נתינה ומהווה השראה ענקית.
    אני בטוחה שבעקבות החשיפה האישית שלך ניצלו חייהן של כמה נשים שקראן ןעוד יקראו.

  14. רוני ב 8:57

    את מאוד מרגשת רעות! אני מקווה שעוד נשים ילכו בדרכך וילכו להיבדק. מודעות זאת מילת המפתח!

  15. דניאל ב 17:22

    חיים שלי רק עכשיו התפנתי לקרוא מצטערת שלקח זמן אבל בטוח את מבינה.
    אני כל כך אוהבת אותך ושולחת לך ברכה, ברכה לפריון ברכה לחוזק.
    אין אישה יותר חזקה ממך אני אוהבת אותך וכל כך שמחה שאת חלק מחיי!!!

  16. יעל ב 10:27

    רעות היקרה,
    גאה בך על השיתוף בסיפור האישי שלך ובכך מגבירה את המודעות לנשים בללכת להיבדק ולעשות ממוגרפיה אחת לשנה,כי הגילוי המוקדם יכול לסייע ולהאריך חיים.
    בעניין הילד השני,מאחלת לך שכן תיקלטי ותביאי אח/ות לראם במהרה בע"ה, לא לחשוב על זה הרבה…
    לשחרר מהראש וזה יגיע,שלפחות יהיו שני אחים/ אחות שידאגו האחד לשני אם וכאשר…מה לעשות …צריכים להיות עם רגליים על הקרקע,והם כבר יגדלו יחדיו האחד לשניה בעתיד.לא לפחד,הכל יהיה בסדר ויבוא על מקומו לשלום.
    ולראיה יש את הסיפור של רמה מסינגר שמאוד כואב הלב עליה,אבל החיים ממשיכים הלאה והילדים יגדלו ויהיו שם האחד לשני כמובן תמיד.כי זו תמצית החיים שלנו,הילדים.
    אז אני מאחלת לך בריאות ונחת ושקט נפשי כמובן.
    מחזיקה לך אצבעות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *