לא הולכים להיות כאן תמונות

"לא הולכים להיות כאן תמונות של הפעוט וגם לא של הגדולים יותר. אולי כי אני קודם מגדירה עצמי כאדם ומתוך כך אשה ואמא- אם כי אין ספק שהגדרתי כאמא לוקחת לי את הכי הרבה מקום בלב.

זה כן הולך להיות המקום שלי לשתף על המרחב שבין היותי אדם לבין היותי אמא. מרחב שמלא ברצון טוב, רגשות אשמה ותחושה ש- אף פעם לא ברור לי מה הדבר שהכי נכון לעשות.
הכול התחיל לפני 6 וחצי שנים עת ילדתי את בני הבכור חודש וחצי לפני הזמן. עד הפגיה, הייתי האמא המאושרת בעולם, מרגע היותי בפגיה- נולד לי יצור חדש רגשות אשמה.
אני ממש זוכרת את רגע היווצרותו מלא בכעס עצמי- 'איך לא שמרתי עליו בפנים?', גדלה בי הבנה מכעיסה וקשה שעד כה סתם הייתי לא מושלמת אבל מעכשיו יש לזה השפעה ישירה על ילדי, אהובי.
היום אני 7 חודשים אחרי לידת בני השלישי. לפני הלידה הצהרתי שאני לא יודעת מתי אחזור. אני עצמאית שעוסקת בקידום עסקים קטנים – סגרתי את כל מה שעשיתי- אמרתי שאני לא עובדת בחופשת לידה ונראה מה יהיה. 6 שבועות אחרי הלידה כבר הפכתי את הבית, צבעתי ארונות, בחרתי ספות, פרקט בלגנים. פרויקט של 6 שבועות. שבועיים אח"כ, כבר יזמתי את הפרויקט העסקי הבא שהולך לצאת לאוויר בקרוב- פרויקט ענק. והילד איתי. כי זו גם בחירה להרגיש אותו ולראות אותו. אני מדברת עם עסקים ותוך כדי מאכילה מחתלת מרדימה מחייכת. אבל בלב- ממשיכה ושואלת, אני בסדר בשבילו או רק בשבילי?
11178399_747123585400684_228842923_n
נכתב על ידי: רות זיו

There is 1 comment for this article
  1. דניאל ב 3:06

    שאלת השאלות האם אנחנו עושות מספיק? נותנות מספיק?
    לא נראה לי שיש תשובה לזה ואם את מגלה את התשובה אשמח לדעת אותה.
    בהצלחה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *