כאם לשלושה ילדים מתוכם שני בני נוער מקסימים ומאתגרים בני 17.5 ו14.5
אני חווה את קשיי ואתגרי גיל ההתבגרות בשנית וחוזרת אחורנית לחוויותיי והתנסיותי בשלב זה.
בתי הגדולה בת ה-17.5 הפכה מנערה לאישה צעירה ומושכת תוך פרק זמן קצר, בעלת נוכחות שאי אפשר להתעלם ממנה , חובבת אקסטרים ובילוים כמו מרבית בני גילה, מכירה בחורים צעירים ומגששת את דרכה במערכת יחסים ראשונית עם המין השני. ואני צופה בה מהצד, מעורבת אבל לא מתערבת כדי לתת לה את מרחב הפעולה הנדרש לחוויות משלה ולהתנסויות הנדרשות לבגרותה.
האתגר הטמון בגידול בני נוער בגילאי 17.5 כולל התמודדויות הרבות : מבחני מגן ובגרות שיקבעו את העתיד הצבאי והאקדמאי, המיונים לצבא ישפיעו על התפקיד אליו היא תבחר בצבא ואותו תמלא שנתיים או יותר, לצד לימודי נהיגה והפיכתה לנהגת צעירה בליווי ההורים.
כהורה אני חווה את ההתלבטויות וההתמודדויות שלה, מלווה ומתפללת להצלחתה ולבחירת הדרך הנכונה עבורה, תוך חיווי דעה אבל לא נקיטת עמדה כדי לאפשר לתת להגיע למסקנות בעצמה.
לאפשר לבתי ליהנות מהשנים היפות ביותר בחייה, בה עדיין אין לה מחויבות לעבודה ולתחרות הקיימת בשוק זה, או בלימוד האינטנסיבי לתואר אקדמי או בשלבי הקמת משפחה.
כל שלב ייחודי וחשוב בפני עצמו, אבל הכניסה לעולם המבוגרים מתחילה בהתמודדויות הללו בתיכון שמתוות את המשך הדרך.
גם אני כהורה למתבגרים חוויתי תהליך של למידה – אפשר לשלב ולהגשים את כל החלומות והשאיפות תוך מיקוד ואמונה של האדם בעצמו ותמיכה של הסביבה.
ילדה יפה שלי – גאה בך, מלווה אותך, מאחלת לך שתצליחי בכל מה שתחפצי לקחת בו חלקך שתמיד תעזי ותחלמי – כי רק מי שחולם משיג ומשנה דברים. אני איתך !
