צמיחה, גדילה והתפתחות בגיל הרך- תהליך אישי ומשפחתי

מאת- רונית דהאן קאשי

M.ED          חינוך רב תחומי

מרצה לגיל הרך,  ומנחת קבוצות הורים- בוגרת מכון אדלר

Ronitkashi09@gmail.com

 

אחד מחמשת תנאיי "השייכות" ע"פ  התיאוריה של אדלר, הוא "צמיחה, גדילה והתפתחות" .ז"א כדי שאדם ירגיש תחושת שייכות הוא צריך לגדול ולהתפתח באופן תמידי.

בתהליך ההתפתחותי של ילד (אדם),  קיימים שלבים החל מראשית חייו, תהליך זה משמעותי וחשוב לתחושת השייכות שלו,  ולעיצוב  אישיות מפותחת.

 

בגילאי הגן (הגיל הרך), שבו מתחילים להתרחש תהליכי למידה משמעותיים, מובנים, נוכל לראות  את המעבר ההתפתחותי משלב לשלב, אם נשכיל ונתבונן בילד.( כמו סרט תדמתי שמתרחש במהירות גדולה יותר משל המציאות).

 

אנחנו "זורעים", "משקים", "מזבלים" , "עודרים", בדיוק כמו בכל שירי החג של ט"ו בשבט, שמספרים על ההשקעה שלנו בצמח, בעץ.   העבודה הפיזית היום יומית,  תהליך הטיפוח, שלא תמיד מניב תוצאות מידיות, שמצריך זמן המתנה, צפייה, וציפייה.

אם נלמד להתבונן על ילדינו בעין מכוונת נוכל לראות את ההתפתחות המופלאה  של ילדינו.

 

כמי שמלווה שנים רבות תהליכי צמיחה גדילה והתפתחות בקרב ילדי גן, אני יכולה לומר בוודאות שזה אחד מפלאי הטבע.  כשעוקבים אחרי התפתחות של ילד בכל התחומים (חברתי, רגשי, פיזי, ושכלי), יכולים לראות בדמיון  מעין מדרגות אינסופיות שעולות מעלה מעלה, אל על.

ילדי גן בתחילת שנת לימודים אינם אותם ילדים של אמצע שנת לימודים, ובטח לא של סופה.

ילדים עושים קפיצות אדירות ומשמעותית, אם נאפשר להם ל"היות".

 

מבוגרים רבים חושבים  שהמבוגר "צריך",  "להתערב", ולכוון כל הזמן" אחרת "איך הילד  ידע ?" תפקידו של המבוגר לספק סביבת גירויים עשירה, דשנה, מזינה.     איכות "המזון" שאנחנו מזינים את ילדינו, משפיעה בוודאות על התפתחות של ילד.    ומשום כך אנחנו צריכים לשאול במה הזנו  את ילדינו. מרבית הזמן אנחנו לא צריכים להתערב אלה לספק "חומרים  טובים" ורק להתבונן, ולסמוך עליהם שהם ידעו לעשות עבודה טובה.

 

"חומרים טובים"  או "מזון רוחני" הם כל מה  שקשור לתחומי הדעת, סיפורים שהם שומעים, מוסיקה שהם מאזינים לה, מופעי תרבות שהם נחשפים אליהם, משחק בחוץ ובטבע, היחס שלנו לכל מעשה יצירה פלסטית דמיונית שלהם,  השפה הדבורה, ועוד ועוד ועוד.

 

במרבית הזמן אין  צורך לכוון, פשוט צריך להיות שם, להיות המבוגר האחראי ששומר על גבולות, ומלמד אותם לבנות מצפן פנימי, גבול פנימי, שמבדיל בין טוב לרע.   המבוגר הוא המתווך  את המציאות לילד, כי הרבה פעמים ילדים מתרגמים את המציאות מתוך עולמם הילדי.

ברגע שאנחנו מנחילים להם שפה של דיאלוג, (דיאלוג שמחבר בין שכל לרגש בו זמנית), הם ילמדו לעשות זאת בעצמם.    אין לי ספק בכך.

כמי שחיה ונושמת תהליכי התפתחות  ברמה יומיומית  במשך שנים לא מעטות, מגיעה  כל פעם לאותה מסקנה :  "לאפשר", לאפשר להם "להיות", ואז הפלא יקרה.

 

חשוב לא פחות, לא לפחד משינויים.  בתהליכי התפתחות מתרחשים כל הזמן שינויים והתנהגותיים אצל הילד, הורים רבים נבהלים מעט משינויים אלה, אבל אם  נבין שהילד שלנו עבר לשלב,  וההתנהגות "השלילית" או החיובית נובעת מתהליך התפתחותי טבעי,  ומה שמוטל עלינו הוא לעשות פשוט סדר , להציב גבולות אם נחוץ, לתווך את המציאות על סמך הערכים שלנו,וכמובן  ולא לשכוח לעודד.

המבוגר "מעורב"  בחיי הילד אבל אינו "מתערב", התערבות אובססיבית בחיי ילדים יכולה להאט את קצב הגדילה וההתפתחות , ואשר נראה את  השלכותיה,  כבר בשלבי ההתפתחות הצעירים,ולעיתים בשלבים מאוחרים יותר , גיל ההתבגרות.    ההורה מלווה את הילד בהתהוות שלו ,הוא פוסע לידו במשעולי החיים, ומנסה ללמוד את הילד שלו.

 

כאימא לילדים בוגרים , אני ממליצה ליהנות ממסע הזה, כי בכל שלב התפתחותי יש הזדמנויות חדשות.  הילדים שלנו מלמדים אותנו רבות, ורק אם נלמד להתבונן  להקשיב להם, נוכל ללמוד גם על עצמינו, ולגדול לצמוח, ולהתפתח בהורות ובכלל, בזכותם.

 

 

 

 

פורסם בינואר 2014 – מכון אדלר