אמא למען אמא/ ליאת ממן
כולנו מקבלות את זה בפנים,
הגוף קיבל צורה על הפנים ועל כל פנים זה הופך להיות עניין ציבורי,
יש את המבינים "היא אחרי לידה, מה אתה מצפה"- תודה,לא ביקשתי דיבוב
יש את המדרבנים " קניתי לך טייצ לספורט" תודה,טייצ זה לא הבעיה שלי
יש את האופיטמיים "תוך שלושה חודשים את תחזרי לעצמך" תודה, אבל שלושה חודשים עברו לפני חודש.
יש את אלה שיצאו עם הג'ינס מבית החולים..
אל תאכלו ברדיוס שלי, בבקשה.
יש את בעלי "אני אוהב אותך איך שאת" מתוק אמיתי, הלוואי שגם אני הייתי אוהבת את עצמי ככה.
נכון שזה החלק השולי של אחרי הלידה כי יש לנו כל כך הרבה בידיים, טטרות, מוצץ, בקבוקים, לשטוף, כביסות, הכלב הקנאי, הקפה שהתקרר בפעם המי יודע כמה והכי עיקרי, יש את התינוק/ת שלקח/ה בעלות על הלב, שלא ידע שיש בו כל כך הרבה מקום.
לכל הדואגים, תדעו שאנחנו לא הכי אוהבות את איך שאנחנו נראות, אבל אנחנו הכי אוהבות את מה שאנחנו רואות.