1לפני כשלוש שנים ב 1/5/2012 התקשרה רופאת המשפחה שלי לאבא שלי והזמינה אותו ואותי שנגיע אליה למרפאה. האמת, תודו שזה מלחיץ. אמנם אבא שלי רופא ובין רופאים יש שיחות רופאים מיוחדות עם מילים מיוחדות, קודים ומה לא.
אבא שלי הגיעה איתי למרפאה, ההמתנה זכורה לי כמו נצח, זמן קופא מקור, דקות בקושי עוברות והרופאה, מנהלת המרפאה מספרת לאבא שלי שגילו אצלי, אבל… בתור חובבת מתוק זה בכלל לא הפריע לי ולא שינה לי מאומה.
האמת, די לא עניין אותי, אני אוהבת מתוק. אני אוהבת שוקולד, אני אוהבת שוקולד לבן (כן, כן, אני יודעת שזה לא באמת שוקולד).
אבא שלי, כהורה הבוגר במשפחה שלי (אמי נפטרה) ניסה לעודד, יצאנו באותו ערב למופע של הארלם גלובוטרס אך האמת הסכרת לא הזיזה לי דבר והמשכתי לאכול כרגיל.
חכם זה בטוח שלא, אבל לפעמים באוכל פשוט מוצאים נחמה