אז גם אני נמנית עם יולדות הבית חסרות האחריות! פעמיים!
גם המיילדת (בשלב הזה אפשר לקרוא לה כבר מיילדת הבית שלנו) שלי חסרת האחריות נתנה לי לבחור את אופן הלידה שלי, את הקצב, את המרחב והזמן… ובאופן חסר אחריות הייתי חופשיה כציפור לנהל את הלידה שלי.
באופן חסר אחריות הבאתי לעולם שני בנים בריאים ומופלאים, חזקים ומלאי ביטחון.. שבאופן חסר אחריות נחו בזרועותיי בתוך מים חמימים של בריכת הלידה.
ובאופן חסר אחריות נשארנו כך שעות ארוכות, צמודים ולא "מטופלים" , בהנקה ממושכת חסרת אחריות וערומים מצופי ורניקס באופן חסר אחריות.
ואת האח הקטן פגשו באופן חסר אחראי שני האחים שלו רגע אחרי שיצא לחלל הבית ובאופן חסר אחריות חיבקו ונישקו אותו! כך גם האבא, חסר האחריות, שניהל את לידה עם המיילדת, שניהם – לכלא…
באופן חסר אחריות התאוששתי בביתי ובמיטתי, נטולת חלוק בית חולים או צוות רפואי ובאופן חסר אחריות הייתי חופשיה לכאוב, להרפא ולהתאהב…
תודה למיילדות חסרות האחריות על החוויה חסרת האחריות הזאת, על ילדיי הממזרים חסרי האחריות שהגיעו לעולם מחוץ לכותלי בי"ח ועל גופי חסר האחריות שאשכרה "הצליח" ללדת לבד.
אמן
