מאת: רונית דהאן קאשי :מרצה ומומחית לגיל הרך- תואר שני בחינוך רב תחומי (M.ED)ׂ
מנחה ומלווה הורים- בוגרת מכון אדלר במסלול "הנחיית קבוצות הורים ומשפחה"
ronitkashi09@gmail.com
שנים רבות אני עוסקת בחינוך לגיל הרך. החל מתחילת דרכי האמנתי שהחינוך בגיל הרך מהווה את הבסיס והיסודות לחינוכו של הילד. לכן ומשום כך יש חשיבות רבה להטמיע בילד יסודות איתנים שיהוו עבורו מסגרת להמשך חייו.
הגיל הרך, גילאי 3 – 7 שנים בערך, זהו השלב שבו מתחילה להתגבש האישיות הראשונית של הילד. סוף עידן הינקות, ומתחיל שלב האינטראקציה החברתית בין הילד לסביבה, ביתר עוצמה. הסביבה כוללת את "בית הגידול" העיקרי, הבית והמשפחה (מצומצמת ומורחבת), וכמובן את הסביבה הלימודית , שהיא המסגרת החינוכית.
בהסתכלותנו על ההתפתחות בגיל הרך אנחנו מדברים על ארבעה תחומי התפתחות:פיזי, חברתי, רגשי, וקוגניטיבי, כשהמטרה להגיע לאיזון בין ארבעתם.
בהיבט החברתי– ההשתלבות החברתית, כשהשאיפה שיפור היכולת של הילד לקרוא ולנתח מצבים חברתיים, ולהגיב בהתאם.
בהיבט הרגשי– כל מה שכרוך בהתמודדות רגשית תואמת גיל, חשובה בעיקר היכולת לדחיית סיפוקים, ומטרת העל הוא היכולת לזהות ולנהל רגשות.
בהיבט פיזי– צמיחה גדילה והתפתחות, בשלות פיזיולוגית ע"פ שלבים.
ובהיבט הקוגניטיבי– כל עולם הדעת של הילד, ומיומנויות למידה, כשהמטרה העיקרית היא להרחבתם.
על פי "מודל האדם" של אדלר, האדם הוא יצור הוליסטי, ויש צורך להתייחס בו זמנית לכל התחומים שמרכיבים אותו (קוגניטיבי, רגשי, חברתי, ופיזי).
והילד- הוא "אדם" בהתהוותו.
משום כך בראש וראשונה יש חשיבות לחינוך לעצמאות. נקודת המבט היא, הילד הוא "אדריכל" חייו, ואנחנו המבוגרים, ההורים ואנשי החינוך , מסיעים לילד למצוא את הנתיב שלו, על פי כישוריו, העדפותיו, ותחומי העניין.
מחקרים מראים שיש קשר בין שפה לחשיבה, ולכן, ומתוך ההבנה ששפה יוצרת מציאות, או כפי שצינתי קודם, קשר בין חשיבה לשפה, חשוב מאוד לפתח את היכולת השפתית, כלים דיאלוגים (דיאלוג), מינוח, ביטוי מילולי של חוויות רגשיות או חוויות קוגניטיביות, כבר בגיל הרך.
החינוך בגיל הרך, ובכלל, צריך לעודד ליצירה ויצירתיות, מתוך חדוות העשייה. הם אלה שישמרו את סקרנותו הטבעית של הילד. החינוך צריך להיות מושתת על ערכים דמוקרטיים הומניסטיים. וכדי לממש ערכים אלו אנחנו חייבים להציב גבולות ברורים, מערכת חוקים שמאפשרת את תחושת החופש שהוא ערך בחינוך דמוקרטי . חוקים אלו נועדו לשמור עלינו, ומגנים על חופש פעולה, וזכויות שלנו ושל האחרים.
אך אל לנו להתבלבל, דמוקרטיה, איננה אנרכיה, אלא חופש בתוך מסגרת עם גבולות .
כל הנאמר עד כה, נובע מתוך מטרת העל של החינוך – לחנך לבני אדם , אכפתיים המועילים ותורמים לחברה, כל אחד בדרכו הייחודית.
אז איך הדבר בא לידי ביטוי בגן הילדים ?
ראשית, סדר יום בגן ילדים- חייב להיות ברור ומוגדר (מפגשים, זמן עבודה יצירה, שעת חצר…) אך נתון לשינוי וגמישות . סדר שבועי, מאורגן, בצורה מגוונת, לא כל יום דומה לקודמו, אך הימים והפעילויות בו קבועים. לילד יש מושג מה הפעילות של אותו היום.
התפיסה המשלבת בין "קבוע" לבין "גמיש", נותנת בטחון לילד, ומאידך מלמדת אותו להתמודד עם שינויים, עם הבלתי צפוי, ומאפשרת ביטוי ליצירתיות שהוא המפתח ללמידה.
יצירה– בחלקה חופשית ובחלקה מכוונת. הווה אומר לא להעמיס יתר על המידה, לספק גירויים, אך במידה מאוזנת של יצירה מכוונת שמטרתה לימוד מיומנויות למידה, חשיבה, התארגנות, סדר – כלים ללמידה פורמאלית. ומאידך, מספיק זמן ליצירה חופשית שבה הילד מתכנן את יצירותיו בעצמו, תוך כדי שימוש בדמיון, ומתוך הנאה גמורה .
יצירה אינה בהכרח קונקרטית, מוחשית. גם ריקוד , שירה , משחק סוציו דרמטי (המתנהלים במרחב חופשי פינת משפחה, או חצר) יש בהם ביטוי ליצירתיות, מעבר לשחרור הרגשי (שגם הוא מטרה בפני עצמה.
ובבית?
פשוט להיות שם עבור הילד, להתחבר לחוויות שהילד מביא מעולמו שבד"כ שאובה מעולם גן הילדים. מינון פעילויות אחה"צ, מינון חוגים, מינון מפגשים עם חברים, לתת מקום גם לערכים של משפחה מורחבת ומצומצמת, לשחק, לקרוא, לטייל, לאפשר מרחב יצירתי חופשי ופתוח, להציב גבולות ברורים, שאינם חונקים מדיי, אבל נותנים בטחון ותחושת מוגנות.
לאפשר זמנים "מאווררים", שבו הילד מעבד את מה שהוא קולט או חווה מהסביבה, לא לגרום לעומס, והצפת יתר, כל דבר במידה.
והכי חשוב, לאהוב, לאהוב, לאהוב…..
נכתב – דצמבר 2013
פורסם בינואר בבלוג של "מכון אדלר"