המירוץ למליון

החיים בשנת 2015.

לכאורה ככ מתקדמים.. בטכנולוגיה,ברפואה.. נראה כאילו לקוח מסרט מדע בדיוני של פעם .

האם כך?

עיצרו שנייה הכל וחישבו.

רגע, האם אתם באמת יכולים לעצור לשנייה אחת??

אופס…הסמארטפון מצלצל.

מהקו השני – המשרד.

מסתיימת השיחה…אופס .. שניה,שוב הטלפון.

התקלה בתוכנה לא סובלת דיחוי. (הילד כן).

הלקוח מיפן דורש שיחת סקייפ מיידית (אז הילד יחכה שנייה עם המשחק).

והרופאים?…ואני כאחות?…

 

בסדר,אז כרגע אני במחלקה בה אין לילות (בינתיים) או שבתות (עד שאהיה כשירה לכוננויות).. יש בקרים וערבים.

והשכר כמובן- בהתאם….. בין לבין, אנשים מוצאים בני זוג, מתחתנים ומביאים ילד, שניים, שלושה… זו דרכו של הטבע.

אבל הטבע לא עומד בקצב מירוץ החיים המטורף.

 

24 שעות כבר מזמן לא מספיקות לאנושות.

וכמובן,שעם המירוץ המחירים נוסקים גבוה גבוה.. ועם כל ילד ההוצאות נוסקות גם הן.

 

הבנקים נושפים בעורף ומנופפים באצבע " נו נו נו"! צריך לעבוד…ולעבוד..ושעה נוספת פה ושעה נוספת שם…כי ,אתם יודעים- "Time is money".

הבעיה שמשהו מאוד חשוב מתפספס בדרך – הילדים שלנו!

3 חודשי חופשת לידה בישראל ויאללה אמא! – לעבודה! (שלא נדבר על אבא..שעושים לנו טובה שבכלל נותנים לו להיות בחדר לידה איתנו)…ואז עובדים גם בשביל הגן/מטפלת.

מערכת החינוך תקועה עדיין בימי הביניים. מורות עייפות מול 40 ילד. מעבירות שיעור והולכות הביתה. אין חינוך…

זה בעיקרון גם לא 100% תפקידן.  זה תפקידנו,ההורים. אבל אנחנו לא בבית…

בשלב מסוים בדרך ילדים מסויימים הולכים לאיבוד ומחפשים נחמה בדרכים "לא נחמדות" בלשון המעטה.

 

אין מי שדואג ומקשיב. אנחנו דואגים לכסף…ובצדק!

בסיום יום העבודה, אם "למזלנו" סיימנו בשש בערב, אנו כה עייפים שמאכילים ,משכיבים ומתעלפים על המיטה.. tomorrow is another day מה עושים??

הלוואי לי הפיתרון!

כשמה של הכתבה בערוץ 2- עבדות מודרנית. אנחנו עבדים במסווה של תעודות, מדים וחליפות יוקרה. הילדים שלנו נותרים מאחור בסדר העדיפויות.

 

משהו חייב להשתנות ומהר!