זה לא קשה בכלל..זה דווקא…כן!
לא פעם שאלו אותי אם לא קשה לי לגדל שני ילדים (חמש ו-2.5) וכלבה לבד.
בהתחלה הייתי עונה בהומור ובציניות כשבפנים ובלילות בעצם בכיתי,
קשה לי! אז למה קשה לי להודות?!
אולי מהפחד שמחשבה יוצרת מציאות, אולי מהפחד שאודה ואשבר, ומי יטפל בילדים? מי יקום בלילה כשמתחשק בקבוק/פיפי/מוצץ/ או סתם מתחשק לאמא? מי יעיר אותם בבוקר ויארגן אותם לגן? מי יקח אותם לגן? מי יבשל/יכבס/ ידאג לחשבונות ולקניות/ ינקה/יסדר/יסיע ויחזיר/יטפל כשחולים/ישחק כמו הקטנים?
גיליתי בעצמי כוחות שלא האמנתי שקיימים בי, הוצאתי רישיון נהיגה ביום הולדתי ה-33 (כמה חודשים לפני הפרידה והגירושין), לקחתי לידיי את עצמאותי, חזרתי לעבוד אחרי שנתיים עם הקטן בבית, וידעתי שהסוף קרב וזה הזמן להיפרד.
היום, 10 חודשים פרודה, ומנהלת בית ומשפחה אולי לא למופת אבל לפי הסטנדרטים שלי, וטוב לי! קשה ומעייף אבל מספק לדעת שהכל נעשה בעשר אצבעותיי.
2 Responses to “זה לא קשה בכלל, זה דווקא?”
יש מקרים שקל יותר לבד מאשר ביחד.
בהצלחה ,תהיי גאה בעצמך גם כשקשה
מיטלי אני גאה בך!
לפעמים אנחנו מגלים כוחות שלא תיארנו לעצמנו שהם קיימים. את יכולה להזיז הרים וגבעות עם הכוחות האלה.
נשיקות