חודש תשיעי לנצח… או האם חודש יכול להימשך שנה?

 

ליטל וייס פרייזלר

קודם כל אתחיל בזה שאגיד: טפו, טפו, טפו, בלי עין הרע, חמסה, שום בצל ודפקתי על השולחן כמה וכמה פעמים. (לא רוצה לעשות לעצמי עין).

אני בהריון שני בשבוע 38 שזה אומר חודש תשיעי. חודש? מי אמר חודש? למה הוא מרגיש כאילו נצח? למה הוא לא עובר מהר יותר? ומי קבע שזה צריך להיות חודש, או יותר?

 

משבוע 37 זה נחשב חודש תשיעי. ומחודש תשיעי מתחילות, או יותר נכון, מתגברות החששות, הדאגות, הלחץ והמתח, לפחות אצלי.

מתי זה יקרה? איפה אני אהיה כשזה יקרה? איך תעבור הלידה? כמה זמן תהיה הלידה? לידה רגילה או ניתוח?

הרי אי אפשר לתכנן כלום וכבר הגעתי למסקנה בלידה הקודמת שעדיף לבוא ללא ציפיות. את האמת שבלידה הראשונה אפילו לא ידעתי למה לצפות. לא באתי עם רשימה מוכנה של מה אני רוצה שיקרה ואיך יקרה. פשוט באתי וזרמתי עם כל החוויה המרגשת, מלחיצה  וכואבת (לא הספקתי לקבל אפידורל). הפעם, אני קצת יותר לחוצה ואפילו לא יודעת מה הסיבה.

חשוב לציין כי בשבוע 11 להריון הנוכחי גילו לי מלנומה ממאירה בכמה מקומות ועברתי במהלך ההריון כמה ניתוחים.

אחרי כל מה שעברתי במהלך ההריון כולם אומרים לי שהלידה זה קטן עליי…

איך דבר כל כך משמעותי יכול להיות קטן? משהו קטן יוצא מתוכי, נברא ממני, זה לא יכול להיות קטן,  זה הדבר הכי גדול ומדהים שיכול לקרות בחיים.

שבוע שעבר למשל פתאום לא הרגשתי את העובר. עד שלא חיברו אותי למוניטור ושמעתי את הסוס הקטן (הדופק נשמע כמו סוס דוהר) לא נרגעתי. לרגע חשבתי שאיבדתי אותו…

לפני שבועיים צירים! אזעקת שווא או כמו שהמיילדת אמרה: "את לא נראית כמו אחת שבאה ללדת…". איך נראית מישהי שבאה ללדת? הצחיק אותי המשפט שלה.

בבית הילדה בת שנה וחצי. איך מסבירים לה שיש עכשיו תינוק, מבחינתה יצור קטן ובכיין, שמעסיק את אמא כל הזמן? איך בכלל מחלקים את עצמי לשניים? מתי יהיה קצת זמן לנוח? לא רוצה שהיא תרגיש בצד, היא לא "אשמה" שנולד לה אח.

פתאום כשזה יכול לקרות כל רגע עולות בי כל התהיות האלו והחששות. קראתי מאמרים, התייעצתי בקבוצות שונות ועדיין זה כבר מעבר לפינה, אוטוטו זה כאן. לא יודעת מתי זה יתחיל ואיפה ועם מי אהיה באותה השניה.

בפעם הקודמת הייתה לי ירידת מים בחניון של בית החולים אליו הגעתי כי כאב לי מהצירים. תוך שעתיים וחצי הילדה הייתה בחוץ. אומרים שלידה שניה יותר קלה או מהירה אבל מי מבטיח לי? אולי אצלי זה יהיה הפוך? הראשונה קלה ומהירה והשניה ארוכה… (טפו, טפו, טפו).

אז כמובן שאבוא בלי שום ציפיות, מה שיהיה יהיה. מקווה רק שיעבור בשלום ושיגיע כבר כי כבר אין לי סבלנות לחכות, מתה כבר לפגוש אותו פנים מול פנים, גוף צמוד לגוף ולשמוע את בכיו.

שתפו איך זה אצלכן, אולי אני בכלל לא שפויה? אולי סתם לחוצה?

 

אז לכל מי שאמורה ללדת בקרוב וגם רחוק: שיעבור בקלות, בשלום ובידיים מלאות. מקווה שלא יצרתי אצלכן חששות נוספות או חדשות.