טו באב מתקרב ואני רוצה לדבר על אהבה איך לא…

מי שעדיין לא מכירה, אני דניאל בן הרוש, נשואה עם ילד בן שנה וארבע.

אני לא רזה, אני לא מלאה, אני שמנה.

כן, כן, מה שאתם שומעים אני שמנה.

נושא המשקל הוא נושא רגיש מאוד אצלי. אימא שלי רזונת כוסית שהחיים שלה סובבים סביב עניין המשקל כל החיים שלי שמעתי דניאל את צריכה להרזות.

 

אני חכמה, איטלגנטית, חברותית, נאמנה, בשלנית, אוהבת ועוד שלל תכונות.

ועדיין עבור אימא אני לא מספיק מושלמת למה?

כי אני צריכה לרדת במשקל.

 

כשחיפשתי עבודה אימא שלי ,יום אחד אמרה לי, שהיא לא עוזרת לי למצוא עבודה, כי היא מפחדת מהתגובות של אנשים.

זה הרג אותי. בשנייה לא יכולתי לנשום. עצם זה שאימא שלי אומרת לי דבר כזה הרג אותי. בכיתי 3 ימים ללא הפסקה.  אני יודעת, שאימא שלי אוהבת אותי ורוצה את הטוב ביותר בשבילי, אבל לפעמים יש לה יציאות באין כניסה.

 

לאהוב את עצמי זה עיניין רגיש. כל החיים נלחמתי בדימוי העצמי שלי. זה משהו שמנהל את כל חיי,  מצבי הרוח שלי משתנים לפי הדימוי העצמי שלי.

אני יודעת היום, שאני צריכה להרזות, אבל יש בי אנטי בגלל אימא שלי. עצם המחשבה שמישהו לא יקבל אותי, רק בגלל שאני שמנה יוצרת בי אנטי. עצם זה שמישהו יגיד שאני פגומה, כי אני שמנה יוצר אצלי אנטי.

 

לאהוב את עצמי עולה לי בדמים, לעלות את הביטחון העצמי שלי עולה לי בדמים.

 

השנה אני מאחלת לעצמי שאני יאהב את עצמי. השנה אני מאחלת לעצמי שאני אוכל להסתכל על עצמי במראה, ולדעת שאין בי פגם השנה. אני מאחלת לעצמי להביט בעצמי ולדעת שזה בסדר ואני בסדר. השנה אני מאחלת לעצמי שאם אני יעשה דיאטה זה יהיה עבור עצמי ולא עבור הסביבה.

השנה אני מאחלת לעצמי אהבה

11798402_10207128016903010_1841390369_n