עולות בי כל מיני מחשבות בעקבות הכתבה הערב על לידות בערוץ 10.
האם צריך להילחם? או פשוט להמשיך ללדת בטוב, ברוך ובאהבה ולהמשיך לשתף בזה כדי שכמה שיותר נשים ואנשים ידעו שאפשר אחרת.
באמת אפשר אחרת!
לפחות עבורי, זה היה אפשרי עד עכשיו
לא במקרה ולא בטעות
האם צריך להילחם? או פשוט להמשיך ללדת בטוב, ברוך ובאהבה ולהמשיך לשתף בזה כדי שכמה שיותר נשים ואנשים ידעו שאפשר אחרת.
באמת אפשר אחרת!
לפחות עבורי, זה היה אפשרי עד עכשיו
לא במקרה ולא בטעות
אלא בזכות הבחירה, ההכנה, הכוונה לסמוך על גופי שיודע ללדת
בזכות זה שהבנתי שזו הבחירה שלי, לבוא לחווית הלידה מתוך מקום יודע ומבין שזו הלידה שלי ושל ילדותיי וכמו שאני אתייחס אליה, אל עצמי ואל הילדות שלי ככה גם יתיחסו אליי.
בזכות זה שהבנתי שזו הבחירה שלי, לבוא לחווית הלידה מתוך מקום יודע ומבין שזו הלידה שלי ושל ילדותיי וכמו שאני אתייחס אליה, אל עצמי ואל הילדות שלי ככה גם יתיחסו אליי.
את ביתי הבכורה ילדתי לפני חמש וחצי שנים במעייני הישועה, בבני ברק, למרות שאני חילונית, זה הבית חולים היחיד שהרגשתי שבאמת מאמין בי שאני יכולה ללדת.
בכל השאר הרגשתי שהם מאפשרים ללדת טבעי כי זה גימיק, עניין של כסף.
הגעתי אחרי הרבה הכנה פיזית ומנטלית, רגשית ולא רק רציונלית.
דמיינתי את מה שאני רוצה שיקרה בלידה, התרגשתי מזה, האמנתי בזה.
דמיינתי את מה שאני רוצה שיקרה בלידה, התרגשתי מזה, האמנתי בזה.
הגעתי לבית חולים וילדתי כפי שרציתי. סמכתי על עצמי. סמכו עליי.
לידה היא מצב טבעי ובריא כשהאם והילוד בריאים. גם אם זה לוקח שלושה ימים הבטחון והאמונה מאפשרים ללידה להמשיך בביטחה.
כשמגיע הספק והפחדים ההחלשות…. מבפנים ומבחוץ… כבר יכול להיווצר סיכון.
את הלידה השניה עשינו בבית. גם היא הייתה כפי שדמיינתי, בשעות, בתנוחה., בתחושות, אבל הייתה הרבה התעסקות , ולכן את השלישית ילדנו בבית יולדות בגדרה וזה היה עבורנו חוויה מושלמת.
מקום נעים עם מיילדות שמאמינות בי ובגופי עם ליווי הוליסטי גוף ונפש במשך כל ההריון. עם אהבה.
הרי כל מחקר מדעי. כל מיילדת וכל רופא מיילד יודעים שכדי שלידה תתקדם ותתרחש בבריאות צריך אהבה ובטחון.
לרוב זה לא מתאפשר בבית חולים שכשמו כן הוא… מקום של חולים… של פחד ואימה ומחלות. לידות של אהבה רוך ובריאות אולי צריכות להתרחש במקום שנקרא בית בריאים או בית בריאות יותר נכון.
רעות שלומי רסלר. מטפלת בפסיכודרמה. מלווה נשים בתהליכי צמיחה והתפתחות.
מנכ"לית "גדולה" רשת קבוצות ארצית לקידום נשים. מנחה. מרצה וכותבת.
3 Responses to “מחשבות – רעות שלומי רסלר”
לא ראיתי את הכתבה בערוץ 10 אבל אני יכולה להבין את הכיוון.
אני אם לא הייתי יולדת בבית החולים הייתי יולדת תינוק מת.
רק בזכות הצוות התינוק שלי היום בן שנה וחצי שמח וחי.
אני חושבת שהדבר הנכון לעשות הוא להילחם שבתי היולדות יהיו כאלה שמאפשרים את הטבעי עד כמה שאפשר אך יש את מה שצריך בשביל להגיב למקרה חרום, לאפשר ליולדת תנוחות חופשיות יותר וכד
הטבעי לחלוטין אומר גם שצריך לקבל תינוקות שמתים בלידה כחלק מהחיים. אנחנו כבר לא שם
תודה על התגובה רוני. הלוואי והיו מאפשרים בתי יולדות, תנוחות, אמונה.. לצד המשך פיתוח הרפואה הקונבנציונלית שבמקרים מסוימים מצילה חיים. רק לגבי ההערה האחרונה שלך. טבעי זה לא אומר תינוקות מתים. גם בבית חולים יש לידות שקטות ומקרי מוות לצערנו. הטבעי שאני מניחה שאת מתייחסת אליו זה זה שקורה ללא הגיינה ומודעות.
זכותה של כל אחת לעשות מה שטוב לה. אני לא בנויה לזה. אני צריכה לדעת שיש לידי את כל התנאים למקרה שלא הכל הולך כשורה. הריון הוא מבחינתי נס. לעבור הריון שלם ותקין זה גם נס. לקחת סיכון שכל זה יילך לפח ברגע האחרון זה בעיניי מטורף. אני הגעתי ללידה הראשונה עם ירידת מים, עם תנועות עובר מוגבלות ודופק יציב מדי שגם אומר שהעובר לא זז הרבה. מפה לשם – החליטו לעשות לי אולטראסאונד וגילו שחבל הטבור כרוך לבן שלי 3!!! פעמים סביב הצוואר. אמרו לי שאני יכולה ללכת על לידה רגילה אבל אין לדעת לאן זה יתפתח. אני לא רוצה לחשוב איך היתה נגמרת לידה כמו שלי בלידה ביתית בלי שאף אחד יודע בכלל שזה המצב. אני לא רציתי להתעכב עוד שנייה. רק רציתי לראות אותו בחוץ, בריא ושלם.