פתרון קסם

הדיאטנית של קופת החולים אומרת שיש פתרון קסם. האמת נשמע שווה, לא?

היא מפרטת ומסבירה: "אם כואב לך הראש, את לוקחת אקמול, נכון"? "נכון", אני עונה

"אז אם את שמנה ויש לך סכרת, יש ניתוח קל ופשוט שיפתור לך את הבעיה, את מוכנה?" אני מגמגמת, לא יודעת מה לענות, מבטיחה שאתן תשובה. מבטיחה שאחשוב. מתיעצת עם אבא שלי, כאמור רופא. מתיעצת עם מנהלת מרפאת קופת חולים, כולם בעד, ואם אני שאני לא כל כך מבינה חושבת אך כולם בעד ומעודדים אז אולי משהו אצלי שגוי וכך אני עוברת ניתוח.

ניתוח קיצור קיבה!

שרוול!

7/4/13, יום ראשון בבוקר מגיעה אל בית החולים ומתאשפזת. יומיים לאחר מכן משתחררת. "את רואה? הניתוח הצליח" אבא שלי אומר, ואני אני רוצה להמשיך לעבוד אך בהתחלה כמו בכל ניתוח תקופת החלמה.

חושבת שיהיה טוב ומתחילה לקבל זריקות וכדורים בבית לאיזון הגוף במשך כחודש וחצי, ממשיכה לקבל לקוחות חדשים למשרד, ממשיכה לעבוד, חושבת רק על הטוב שיש לעולם להציע.

אך תוך חודש וחצי  בלבד חוזרת אל בית החולים (תחילת יוני 2013), קיצרתם לי את הקיבה ואני לא מסוגלת לשתות אפילו לא כוס מים אחד, מסתכלת על בן אדם שנכנס באישון לילה אל בית החולים, בקבוק מים קטן מחזיק בידו ואני בוכה. גם אני רוצה, אני רוצה לשתות.

 

ציטוט שלי כששכבתי בבית החולים

July 18, 2013 · Ramat Ef`al · 

מבולבלת
לא מצליחה לישון
נשברת
מפחדת
לא יודעת
לא חשבתי שאשפוז יכול להיות כזה ארוך
שלא אהיה מסוגלת לאכול ולשתות
מוקפת באנשים
אבל הנשמה שלי כואבת

מסתכלת על אדם שותה מים ומקנאה
רוצה לחזור לים ולפינה השקטה

 

אני רוצה לחיות כך חמישה וחצי חודשים מחיי נאבקת אני על חיי, מחוברת למכונות הזנה ומתפללת. כך למעשה העסק שלי נסגר, אני שוכבת לבד בחדר, מתפללת נאנקת, מתפתלת.

למה עשיתי את הטעות הזאת? למה הקשבתי לרופאים אבל למעשה כך חשבתי הם רוצים את טובתי.

אני לא חושבת שאיש רצה לפגוע בי ולכן אינני רוצה לפרסם תמונה של מבית החולים אך הטעות, הכאבים והנזק תמיד יהיו מחוררים בליבי בגופי בנשמתי גם כעת כשאינני מאושפזת. בסופו של דבר השתחררתי על דעת עצמי. הרופאים המליצו המשך אישפוז של עוד כמה שבועות ואני כל הזמן התפללתי ורציתי לחיות אך את אשר קרה בסוף האישפוז תקראו בפוסט הבא.