"אימהות ממקום אחר, ממקום מנוסה מצד אחד אבל מעצים ומחבר לזהות האימהית שלהן מאידך. אני חושבת שאפשר להגדיר אותי כ"מעציםאמא", מעין שילוב של עולם התינוקות והילדים ועולם ההורות", עדי מורן קיבא, אמהות ממקום אחר
ילדתי לא מזמן, כלומר בני הבכור בן שנתיים וילדתי שוב לפני ארבעה חודשים.
בימים הראשונים לאחר הלידה, הייתי מוכנה לתת הכל כדי להבין את הבן הקטן שלי. כך למעשה נודעתי על פעילותה של עדי מורן קיבא.
את עדי מורן קיבא, הכרתי דרך פעילותה בפייסבוק, היא עובדת כל הזמן, לא נחה לרגע, מנסה שכל אמא תדע את אשר היא יודעת.
מורן קיבא מספרת: "כשהגדולה שלי נולדה, חזרתי לעבודה אחרי 3.5 חודשים של חופשת לידה. את הכביש לא ממש זכרתי רק ידעתי שלא סתם הבאתי ילדה לעולם ומי שצריך לגדל אותה זו אני ולא מישהו אחר"
הרגשתי שיש הרבה אמהות במצב כמו שלי שכורח הנסיבות והעול הכלכלי מאלץ אותן. לחזור לעבודה ולא להיות עם הבייבי בבית.
.רציתי מאד להתעסק עם המשבר הזה של אימהות וקריירה אז יצאתי ללימודי הנחיית קבוצות רק שבגלל שלא היה לי אומץ התמחיתי בארגונים עסקיים והמשכתי לחלום
עדי מורן קיבא
כשנולדה השניה, הדולה שליוותה אותי ידעה על החלום ודחקה בי למצוא את המקום שבו אביא את החלום לכדי מימוש, מצאתי את הקורס של יועצות השינה וזה היה נראה לי בול. הילדות ישנו טוב והיה שם משהו אינטואיטיבי שעשיתי. כל שנשאר זה להבין מה עשיתי בסדר ולהכניס בזה קצת סדר. מאז הוספתי עוד 2 כלים/ כובעים וגם עוד ילד 🙂 הכלי הראשון שהוספתי הוא האימון האישי והכלי השני זה שפת התינוקות דאנסטן.
כל זה ביחד נותן לי לגעת באימהות ממקום אחר, ממקום מנוסה מצד אחד אבל מעצים ומחבר לזהות האימהית שלהן מאידך. אני חושבת שאפשר להגדיר אותי כ"מעציםאמא", מעין שילוב של עולם התינוקות והילדים ועולם ההורות. יועצת שינה ומאמנת אישית".
מעבר לידע שמגיע מכובע "היעוץ" אני נותנת לא מעט מרחב שמגיע מכובע ה"אימון". פעם הייתי אומרת להורים בדיוק מה לעשות, היום יש שם משהו הרבה יותר מרגיע, מכיל, מאפשר בחירה. לא שיפוטי והרבה יותר הוליסיטי" מוסיפה מורן קיבא ואומרת, "אינני רוצה לשפוט אף אדם, אני רק רוצה להיות שם למען האמהות ולעזור".
כשבני הראשון נולד הרגשתי שיש תעשיית כספים שלמה בתחום, יועצת שינה, יועצת הנקה, יועצת גמילה מחיתולים, יועצת ויועצת ואני רק רציתי שיקשיבו לי, רציתי לדעת מי הן הנשים האיכותיות, הטובות, שידעו לעזור לי באמת, מתוך אהבת אמהות, אהבת בני האדם. עדי היא כזו. עדי רוצה ותשמח גם דרך הכתבה להכיר כמה שיותר אמהות צעירות. "המטרה שלי היא לחבר אימהות טריות לזהות האימהית שלהן. לסמוך על עצמן יותר. להגיע לכמה שיותר אימהות ולהגיד להן "הכל בסדר אתן עושות את הכי טוב שאתן יכולות, תסמכו על עצמכן".
בני שלי, רועי עוזיאל
שפת התינוקות דאנסטן היא שפה בינלאומית שנחקרה למעלה מעשר שנים בשלושים תרבויות שונות והיא זיהתה שכל התינוקות הבריאים בעולם משמיעים את אותם 5 צלילים שמסמלים את 5 הצרכים הבסיסיים ביותר: רעב, עייפות, גרעפס תקוע, גזים וחוסר נוחות. מורן קיבא מספרת ש:"הגעתי לזה ממקום מאוד סקפטי כשחברה חשפה אותי לזה. הייתי מאד ספקטית וכשהיטיתי קשב גילית שגם ארבל, השלישי שלי, משמיע את המילים. זה פתח לי פתח לעולם חדש, מרתק, של הורות קשובה שבה התינוק שלי לא צריך לבכות כדי לקבל מענה לצרכים שלו. מעין ערוץ תקשורת אחר וקסום".
איכשהו עם הגדול, כבר למדתי להסתדר, 24 שעות 7 ימים בשבוע במשך שנתיים יצרו בינינו שפה שאין לה מילים ועם הקטן, איכשהו כמו כל אמא נורמלית זה לקח קצת זמן אבל מה הייתם אומרים אילו יכולתם להבין את שפתו, אותו?
נכון שהם בוכים, אבל העייפות משגעת כל אמא, במיוחד אמהות אחרי לידה ראשונה, אך בהחלט לא רק "לא אוהבות" בשפה עדינה את הבכי. אנחנו מרגישות נבוכות לפעמים ובמיוחד אם זה קורה באיזה מרכז מסחרי, כי סיפרו לנו על אגדה אורבנית בשם "חופשת לידה" ותארו לעצמכן שהבייבי פשוט לא היה בוכה. הייתן מדברות איתו בשפתו.
אני אמא, כאמור נמצאת בבית ועם התינוקות, הילדים שלי יותר מאשר בעלי, אין מה לעשות, ב 99% מהמשפחות זה כך, בעלי צריך לעבוד, אך אני שמחה ויודעת שסדנה עם עדי עזרה לנו כאשר היינו אצל הוריו, רועי, בננו הקטן בכה, ובעלי לא רץ ישר להביא לו אוכל או לדחוף לו מוצץ אלא ניסה להקשיב לו. בעיני זה המדד להצלחה. כשהגדול היה בגילו והיה בוכה ישר הייתי מצמידה לו בקבוק, הרי איזה צרכים יש לתינוק חוץ מאוכל?
כאן בדיוק עדי הגיעה לתמונה, ותודה על הזכות לפגוש, להכיר, לדעת וללמוד שפה נוספת, לדעתי שפה חשובה יותר מכל שפה, השפה של ילדנו אשר אינו יודע לבטא את עצמו אחרת.
הסדנה עם עדי היא הרבה מעבר ללימוד של טכניקה, זה שינוי של state of mind. זה להבין שיש כאן גור אדם קטן שיש לו צרכים ותפקידנו כאימהות/ הורים לסייע לו להתאקלם בעולם. אנחנו לומדים ומתעכבים על המקום הזה של הקשבה ומענה נכון ומדוייק לצרכים.
אנחנו לא נולדות אימהות וזה התפקיד הכי גדול ומורכב שאי פעם יהיה לנו. כפי שאנחנו הולכים לאקדמיה כדי ללמוד מקצוע ולא תמיד קל לנו, זה לגיטימי לבקש עזרה, לגיטימי ללמוד רק שחשוב לבדוק שמי שמלמד מחזיק בהסמכות הנכונות. ומה שמתאים לנו, לקחת ומה שלא מתאים לנו, להשאיר בחוץ. /
ממליצה לכן להכיר את עדי, ממליצה לכן לנסות ולתת לעצמכן בוקר מהנה, מפגש אמיתי שלכן עם אמהות נוספות או לבד לפי בחירתכן כדי שנלמד להכיר לחסוך לבן שלנו בכי ותסכולים וכאב ומכאן רק שמחה וצמיחה.