היי , נעים מאוד אני טניה ואני נשואה + 1 ועדיין עושה מילואים.

אז נכון , אני לא חייבת ואני אמורה לקבל פטור ברגע שיש לי ילד , אבל אני החלטתי להישאר , להתנדב.

10436257_10152603879699283_3680380156054384198_nאם נחזור קצת אחורה בזמן, הסיפור הוא כזה: התגייסתי בהתחלה לקרבי, ההורים שלי היו צריכים לבוא ולחתום שהם מאשרים לי כי הגיוס לקרבי היה לפני שמלאו לי 18 – המטרה העיקרית שלי בגיוס הייתה לתרום וכמה שיותר, לעשות את המקסימום שאפשר ומבחינתי זה היה קרבי.

מהר מאוד הבנתי שאני וקרבי לא הולכים להסתדר כל כך (מטעמי מצפון) אז החלטתי ללכת על האופציה השנייה הכי טובה מבחינתי וזה למצוא את הדרך שתביא אותי להיות קצינה.

אחרי שיצאתי מקרבי הגעתי לקצין מיון ובכל תפקיד שהוא הציע לי עניין אותי רק אם אפשר להיות קצינה בו.

בחרתי להיות משקית קישור , לעסוק במילואים. אחרי 10 חודשים בתפקיד יצאתי לקצונה ומשם הכל היסטוריה.

עשיתי כמעט 3 שנים בצבא (שנתיים ו-11 חודשים) ומיד אחרי שהשתחררתי שובצתי לעשות מילואים.

השתחררתי ב-2009 וכבר ב-2010 אחרי הטיול התחלתי לעשות מילואים. בשנים 2011-2012 המילואים היו ממש עבודה עבורי , הייתי עושה המון מילואים, הרגיש לי כאילו כל שני וחמישי אני עולה על מדים… והאמת ?! נהניתי מכל רגע ורגע ואני עדיין נהנית ולכן גם החלטתי להמשיך.

הייתה לי אפשרות להשתחרר, אבל רציתי להישאר.

כשסיפרתי למג"ד שלי על ההיריון הוא היה בעיקר בשוק מהבשורה ועוד יותר בשוק מזה שאני אומרת לו שאני רוצה להמשיך. הוא היה בטוח שאחרי הלידה הכל ישתנה ואני אשנה את דעתי – אבל הוכחתי לו אחרת.

בחודש תשיעי, שבוע לפני המשוער שלי הייתי ביום מילואים עם כל המפקדים בבסיס וכולם ממש הופתעו לראות את הבחורה על אזרחי והבטן הענקית.

יכול מאוד להיות שזה עניין של אנשים , יכול להיות שזה עניין של תפקיד אבל כך או כך אני מרגישה שזכיתי.

עד כה מאז הלידה עשיתי כמה וכמה ימים, נכון זה יותר מאתגר אבל בהחלט מתגמל.