אמהות כהגדרה אישית ולגיטימציה חברתית

בילדותי נתקלתי בתמונה של שמלת כלה צמודה וארוכה עם שובל על הרצפה, מעוטרת בפרחים ובעלת כתפייה אחת, אני זוכרת כמעט כל פרט באותה שמלה. יפהפייה.

שמרתי את התמונה במשך תקופה, אבל ידעתי כבר אז שכלה לא אהיה, לא יכולתי לדמיין את עצמי בסיטואציה או בשמלה.

לעומת זאת ידעתי גם ידעתי שאמא אהיה וזאת טרום תקופת עידן האמהות החד הוריות וגם גירושים בסביבתי היו מהלך נדיר שלווה בצקצוקי לשון ורכילות לרב.

ילדותי ונעוריי היו רצופי משברים, הרגשתי לא שייכת בשל הקשר החזק שלי לעולם הרוח והנפש. בנעוריי רכשתי הרבה חברות והפכתי לאשת סוד של רבות מהן ואמי אמרה לי שאני צריכה ללמוד פסיכולוגיה, אבל אני ולימודים לא ממש חברנו, לא היתה לי הסבלנות, המיקוד והעניין. ברור לי לחלוטין שאם הייתי מאובחנת היו מאבחנים אותי כבעלת הפרעת קשב, אבל אז פשוט הייתי "פוטנציאל לא ממומש".

 

כשהגעתי לשנות העשרים חברותי החלו להתחתן ולהקים משפחות ואותן אלו שטרם מצאו את בחיר ליבן סיפרו על לחץ שמופעל עליהן מצד בני משפחתן להתמסד ולהקים משפחה. על התסכול שלהן כי לא מצאו בעל והרגשת חוסר הלגיטימיות כי אינן נשואות. לשמחתי עלי הלחץ פסח, הנושא לא עלה, היה ברור לכל מי שהכיר אותי שאני עצמאית מדי, אנטי ממסדית או שאולי היו סיבות אחרות שאינני מודעות להן, אבל בשורה התחתונה הצקה לא הייתה וכשכבר קרה שאיזה קרוב-רחוק שלא ממש הכיר אותי  הרגיש צורך בלתי מוסבר להתערב, זכה האומלל למקלחת מקפיאה.

 

בתחילת שנות השלושים לחיי כשהייתי בזוגיות ארוכת שנים אך לא ממוסדת אבי ז"ל אמר לי תביאי ילד, אתמוך בך, אל תפספסי את האמהות. את אמא בנשמה.

תסכימו אתי  שהיה לי אבא מדהים, שהכיר אותי, אהב  וקיבל אותי כפי שאני  ולא ניסה לשנות את דרכי וזאת גישה שאני זוכרת ומעריכה ומשתדלת לקחת אתי לאמהות.

לצערי, אבי ז"ל לא זכה לראות אותי אמא. עברו שנים עד שעשיתי את הצעד הנכון הטוב ביותר בעבורי ובחרתי באמהות עם פרטנר להורות, אך ללא זוגיות.

הילדה שלי לימדה אותי מה זאת אהבה ללא תנאי, מסירות וסוג של זוגיות.

 

מה שהפתיע אותי ביותר מרגע ההחלטה על הורות ללא זוגיות ואליו אני רוצה להתייחס הוא יחס החברה והלגיטימיות שקיבלתי כאם לעומת בחורה רווקה ללא ילדים.

למעט אמי שבהתחלה התנגדה בשל חוסר אמונה בי  ובעיקר מהחשש של "מה יגידו השכנים" קיבלתי תמיכה מלאה מבני המשפחה, חברים, שכנים ואפילו זרים ומכל הגילאים.

המשפט ששמעתי הכי הרבה היה: "כל הכבוד, העיקר שתהיי אמא, שלא תהיי לבד".

כשחברותיה של אמי שמחו, שמחה גם היא J

 

אני מתגוררת במושב שבו נולדתי, אך יותר מעשור לא גרתי פה ומעולם לא הייתי מעורבת יותר מדי בקהילה והבחירה באמהות חפפה לזמן שבו חזרתי לבית ילדותי.

אמנם מימדיי תפחו והייתי ענקית בהריון, אבל לא נראה לי שזו הסיבה שפתאום אנשים שמו לב אלי. אנשים שמעולם לא אמרו לי שלום או העיפו מבט, חייכו, שאלו, איחלו איחולים כאלה ואחרים. נהייתי אחת העם.

לא ידעו עלי שום דבר יותר מאשר לפני כן, לא מה למדתי במה אני עוסקת, תחביביי ובכלל איזה אדם אני, האם אני בזוגיות או לא ? וכשכבר נפוצה השמועה שאני ללא זוגיות, לא ידעו אם אני אם יחידנית מתרומת זרע או דרך אחרת, אבל זה לא באמת היה חשוב, העקר שאהיה אמא.

קיבלתי לגיטימית !

 

האמהות מדהימה ואני מודה עליה יום יום (אתן יכולות לשאול את אלה האהובה שלי, שכבר הודיעה לי שאף אחד לא הביא לי אותה. היא חיפשה וחיפשה את אמא חגית וכשמצאה אותי באה), האהבה מופלאה, הקשר עוד מהבטן עוצמתי וכמו כולן עברתי שינויים כאלה ואחרים מעצם היותי אמא, אבל למרות שאלה היא הדבר האהוב והחשוב ביותר בחיי, הייעוד שלי הוא ייעוץ וטיפול באנשים. אני מייעצת על ידי אסטרולוגיה ומטפלת הוליסטית. זו התרומה שלי לעולם, בכך אני מסייעת לאנשים למצוא את דרכם ולהגשימה ותוך כדי מתפתחת בעצמי. אלה הדברים שגורמים לי להרגיש מועילה, מאותגרת ובהם אני שואפת להיות מוכרת ולהגיע לעוד ועוד אנשים.

האמהות היא שלי. היא לא מגדירה אותי  מול העולם וחוסר הלגיטימציה לנשים שאינן אמהות מסיבה זו או אחרת שגויה בעיני ויחס החברה לאמהות יוצר את המתח גם אצל האמהות את המתח הזה בין הגשמה אישית לאמהות.

זכרו שאתן אמא ואדם בפני עצמו. האמהות אינה מבטלת את מי שאנחנו היא תוספת נהדרת.

אל תחטאו כלפי אחרות שלא יכלו או בחרו להימנע מאימהות.

האדם שלם מסך חלקיו ולא אנו מרכיבים אותו.

 

באהבה,

 

חגית דאבוש – יועצת רוחנית באמצעות אסטרולוגיה ומיידעים ומטפלת הוליסטית