היום בלילה נגמרו לי הכוחות.
הגוף שלי הכריז עלי מלחמה. "עד כאן גברת", הוא אמר. "זוהי תחנה אחרונה. מכאן את יכולה להמשיך לבד". השעה 4:00 בבוקר והנסיכה היפה שלי "עושה קולות".
היא עושה קולות, כי זאת הילדה המנומסת בעולם שדואגת להעיר את אימא שלה בעדינות. נותנת התראה מסודרת שמתחזקת אם היא מרגישה שאימא שלה עומדת להפסיד הלילה בקרב. מעיין שירת ציפורים של תינוקת קטנה. "
התראה ראשונה" אמרה הנסיכה – "אני רעבה", המשיכה למלמל. הגוף שלי מסרב לקום ומקווה שזו טעות והיא בסך הכל עוברת עוד מחזור שינה. העיניים נעצמות יותר חזק.
חושבות שאם הן לא יראו, הקול לא ימשיך להתחזק. "התראה שנייה", אמרה הנסיכה והוסיפה: "אנחנו לא צריכים לערב את אבא והשכנים". והיא צודקת כמובן. אנחנו יכולות לסגור את זה בנינו. קפיצה קטנה, אוכלים וחוזרים למיטה. זהו, אני קמה. האהבה הבלתי נגמרת, ההיגיון והחמלה מנצחים בקרב. אני עומדת על שתי רגליים ומתקדמת באיטיות מפתיעה אל המטבח. צרחה ראשונה נשמעת מצידו השני של הקיר. ראשי נשמט, פי ממלמל אנחת ייאוש וליבי משלים עם כך שהפעם נכשלתי. הפעם הגוף שלי ניצח. הבעל מתעורר, החתולים חגים סביב, וכולם תוהים לעצמם מה קרה.
10 שבועות עברו. יצאתי בקלות מפתיעה מחוויית הלידה – קמתי במהירות על הרגליים מוכנה וזמינה לפלא הזה שהצטרף למשפחה הקטנה שלי. אני אימא שמאוהבת קשות בגורה שלה ומאוהבת לא פחות בבעלה התומך והעילאי, שותף מלא ושווה בכל. אני חיה במעין אידיליה משפחתית. פרק נוסף מבית דיסני בו אני מחכה כל בוקר שהציפורים יגיעו לבחור לי את האאוטפיט שיספוג את הפליטות.
באיזו זכות הגוף שלי, שכל מטרתו בחודשים אלו הוא לספק כל רצונותיה של הפלא, מורד בי כך? הגוף, שחי איתי בשלום לאורך כל 10 השבועות ואפשר לי לקפוץ כמו נמרה היישר מהסדינים לעבר הקסם שישן לידי ואפשר לקוסם להמשיך לישון, בגד בי. הוא תקע את המצ'טה וסובב.
מה עושה אותה אימא יתומה, חד הורית שנאלצת להמשיך לעבוד בשחור בזמן חופשת הלידה על מנת שתוכל לשלם שכר דירה וחיתולים? איך הגוף שלה לא בוגד בה? איך היא מנצחת את הקרב?
בבושת פנים גררתי את עצמי חזרה למיטה. אישה חלשה ומפונקת שלא מתמודדת עם קצת מחסור בשינה – אותה תוכל להחזיר ביום שלמחרת, כי אף אחד ושום דבר לא מונע ממנה לעשות זאת.
השעה עכשיו 5 בבוקר. הקסם מזמן ישנה, אבל הגוף מוודא הריגה. מלמד שעליו לא קוראים תיגר. רצית להתעורר אמרת? בבקשה – זו שעה מצוינת עבורך להתחיל את היום.
"בוקר טוב" הוא אמר.