עצמאיות או לא להיות

 

מורן מישל, אמא לחמישה ובלוגרית נאלצה להחזיר את דמי הלידה שקיבלה למוסד לביטוח לאומי. הסיבה: במדינה ישראל מתרחשת, בחסות החוק, אפליה של יולדות עצמאיות מול שכירות, כולל דמי לידה מופחתים לעצמאיות, תשלומי מס מוגדלים והיעדר תמיכה סוציאלית במהלך ההיריון והלידה.

“בינואר 2007  ילדתי את בתי השלישית”, היא מספרת. “עבדתי אז כמעצבת גרפית עצמאית, עשיתי פרוייקטים גדולים ויפים, והרווחתי בהתאם, נכון לשנת 2006 שקדמה ללידה. דמי הלידה הופקדו לחשבוני בלי שהתבקשתי לעשות כלום לשם כך, ממש ביעילות”.

אבל בהמשך, כך מתברר, היעילות נעלמה. “עקב סכנה בהיריון, כשנולדה התינוקת החלטתי לעזוב הכל ולהיות איתה, לנקות את הראש, קצת להפחית מהלחץ”, אמרה. “מכאן, ברור שבשנת 2007 לא הרווחתי כלום, ובכל זאת, כמובן שהמשכתי לשלם ביטוח לאומי. אבל, לתדהמתי גיליתי כי גם את דמי הלידה התבקשתי להחזיר לאחר הדו׳ח השנתי של 2007.

אילו הייתי שכירה, שלושת החודשים המאוד רווחיים שקדמו ללידה היו קובעים את גובה דמי הלידה שלי. אבל כעצמאית, על אף שההיריון שלי היה בשנת 2006 הרווחית, הלידה התרחשה בראשית שנת 2007 ונדרשתי להמשך תשלומים שוטף – כך נמצאתי חייבת להם כסף”.

 

לפני מספר חודשים הוקם ארגון "עצמאים עושים שינוי" במהלך ספונטני של שבעה עצמאים ממקומות שונים בארץ, ביניהם חמש עצמאיות שחוו על בשרן את האפליה במהלך ההיריון והלידה.

אחת המטרות שהציב לעצמו הארגון הייתה קידום חקיקה מתקנת להשוואת הזכויות הסוציאליות של שכירים.

לצורך כך, הם חברו לחברת הכנסת, ד"ר עליזה לביא, שהגישה בשנת 2014 הצעת חוק הקובעת כי גובה דמי הלידה המוענקים לנשים עצמאיות יחושבו על פי 12 החודשים שקדמו ללידה. “זהו מצב אבסורדי ומעוות, שאישה עצמאית מקבלת דמי לידה המחושבים בהתאם להכנסותיה בחודשים שלאחר ההיריון, כאשר מטבע הדברים, במקרים רבים תפוקת עבודתה מצטמצמת ובהתאם גם ההכנסות”, הסבירה ח”כ לביא. “לא ייתכן, שבנוסף לקשיים הרבים העומדים בפני הנשים העצמאיות לאחר לידה, בשילוב המטלות הנדרשות שבין גידול ילד לבין ניהול עסק, תפגענה זכויותיהן. זוהי אפליה כלפי הנשים העצמאיות בכלל ובהשוואה ביחס לנשים שכירות בפרט. במו ידינו שמנו מכשול מפלה לנשים עצמאיות החוסם יזמות, עצמאות כלכלית והעצמה אישית".

לאחרונה חברת הכנסת טלי פלוסקוב מסיעת "כולנו" הגישה אף היא הצעת חוק לתיקון דמי הלידה לעצמאיות. הצעה זו עברה בקריאה טרומית ותוגש בקרוב לניסוח סופי בועדת הרווחה. פלוסקוב מוסיפה ואומרת: "אנחנו בדרך הנכונה לעשיית צדק עם העובדות העצמאיות. בניגוד להצעות חוק קודמות שהוגשו, הצעה זו מאפשרת ליולדת לבחור האם היא רוצה את דמי הלידה לפי השנה בה ילדה או לפי השנה הקודמת. כך היא תוכל לבחור את השנה בה ההכנסות שלה היו גבוהות יותר ולקבל דמי לידה על בסיס אותה שנה. יש לי את תמיכת שר האוצר משה כחלון להצעת החוק הזו ואני מתכוונת לגייס את כל הקואליציה, עד שהצעת החוק תאושר וחישוב דמי הלידה יהיה כזה שבאמת יתמוך בעצמאיות"

.

מקרה דומה חוותה גם ענבר בזק, בעלת משרד למיתוג וייעוץ שיווקי, אמא לשלושה, ומיוזמות "עצמאים עושים שינוי”. "את ההיריון השלישי שלי עברתי כעצמאית, לאחר ששני ילדי הגדולים נולדו כשהייתי שכירה. אחת הסיבות ליציאתי לעצמאות נבעה מכך שבעבודתי כמנהלת שיווק שכירה מצאתי עצמי מתקשה לאזן בין העבודה והבית. לכן פתחתי משרד למיתוג ולייעוץ שיווקי.

במהלך ההיריון עבדתי ללא הפסקה ממש עד יום הלידה. העבודה שלי דרשה לעיתים קרובות נסיעות לבתי לקוחות והרבה מאוד שעות של עמידה על הרגליים.

“בגלל שהמשכורת שלי היא המשכורת העיקרית בבית, לא הרשיתי לעצמי להוריד הילוך במהלך ההיריון, כי ידעתי שמענק הלידה מחושב לפי הכנסותיי בשלושת החודשים שקודמים ללידה. כשהתחילו לי צירים מוקדמים בשבוע 32, והרופאים המליצו שאכנס לשמירת היריון, בדקתי עם רואת החשבון שלי על זכאותי לפיצוי מביטוח לאומי, ומאוד הופתעתי לגלות שכעצמאית איני זכאית לשום פיצוי בגין 30 הימים הראשונים של שמירת היריון, מה שמביא להפסד הכנסות כפול: במהלך שמירת ההיריון אני מאבדת את הכנסתי, ואני נפגעת פעם נוספת בעת חישוב דמי הלידה – בגלל הירידה בהכנסותיי בחודשים הסמוכים ללידה”.

לכן, נאלצה בזק, לקבל החלטה קשה, והמשיכה לעבוד בניגוד להמלצת רופאיה, תוך סיכון ההיריון. “ביטלתי הרצאות ונסיעות רחוקות, ביקשתי מלקוחותיי שיבואו אלי הביתה במקום שאסע אליהם, אך כאמור – המשכתי לעבוד עד יום הלידה”, הסבירה.

“לאחר הלידה תכננתי להישאר בבית כחצי שנה, תוך שבניתי על מענק הלידה שיספיק להוצאות המשפחה בתקופה זו. ומה רבה הייתה הפתעתי, כאשר חצי שנה לאחר הלידה, קיבלתי דרישה מביטוח לאומי להחזיר 12,000 ₪ ממענק הלידה ששולם לי, לאחר הגשת הדו"ח השנתי וביצוע חישוב מחדש של הכנסותיי בשנת המס בה ילדתי. אני לא מצליחה להבין מדוע ביטוח לאומי מחשב את שכרי כאילו עבדתי 12 חודשים למרות שילדתי ביולי ולמעשה עבדתי רק שבעה חודשים בשנת המס. אם הייתי שכירה שמשתכרת סכום דומה, לא היו דורשים ממני את הכסף בחזרה" .

גם ד”ר טל ברג, רופאת שיניים ומומחית לרפואת הפה אמא לשלושה, מתארת תמונת מצב דומה. "ההיריון שלי התחיל בסוף ספטמבר 2010. באותה התקופה הייתי שכירה (רופאה בכירה ברמב"ם) ועצמאית (מרפאת שיניים פרטית, בת כשנתיים). את השליש הראשון של ההיריון ביליתי בהקאות בלתי פוסקות שהצריכו אשפוז ושמירת היריון. הסתבכתי עם אבנים בכליות, התייבשות ובסופו של דבר אי ספיקת כליות של היריון שהלכה והחמירה עד הסוף”.

בעוד שבבית החולים רמב"ם היה לה "ראש שקט" בשל היותה שכירה, לא כך היה הדבר במרפאה.

“בראש ובראשונה, ההוצאות הקבועות ממשיכות כרגיל: ארנונה, משכנתא, חשמל, מים, ביטוח אחריות מקצועית, ביטוח מרפאה, מוקד האזעקה של המרפאה, ששילמתי בלי שום קשר להכנסות שירדו באופן דרמטי. בנוסף, המשכתי להחזיק סייעת שכירה, כדי שהמרפאה תמשיך לעבוד, המנקה המשיכה להגיע לפחות אחת לשבוע (גם מרפאה עומדת צריך לנקות מאבק) – וקיבלה עבור זה כסף.

“ובינתיים, אני במיטה, לא מסוגלת לזוז, לא מסוגלת לעבוד – וההוצאות מצטברות. עבור שמירת ההיריון קיבלתי מביטוח לאומי 269 ש"ח ליום, מסכום זה עוד ניכו לי מס הכנסה. אחרי 30 יום, כשהבנתי שאם אמשיך לנוח בבית אני אפשוט את הרגל,  חזרתי לעבודה. ככה משכתי עד שבוע 38 ותוך כדי סבלתי מאי ספיקת כליות שהחמירה ומבצקות מטורפות ולמזלי ילדתי בשבוע 40. בגלל התפוקה הנמוכה בשנה של ההיריון, מענק הלידה נפגע ועמד על סכום מגוחך שלא הביא לידי ביטוי כלל את רמת ההשתכרות שלי לפני ההיריון.

“אחרי הלידה התפניתי להקים את המרפאה מחדש. ההיריון כמעט חיסל אותה לחלוטין.  בנוסף  לאפליה שקיימת בנושא דמי הלידה לעצמאיות, יש כאן עוול גדול לעצמאי שיושב בבית בגלל סיבה רפואית, שהעסק שבנה במאמצים גדולים פשוט מתמוטט במצבים כאלו".

 

הקיפוח בזכויות של עצמאיות לעומת שכירות אינו נגמר בדמי הלידה המופחתים. היות ונשים עצמאיות אינן זכאיות לימי מחלה או חופשה, אם הן לא חשות בטוב במהלך ההיריון או אפילו מאושפזות מסיבה כלשהי לכמה ימים – הפסד ההכנסה הוא על חשבונן. "זה לא ראוי שהמדינה ‘תעניש’ את הנשים העצמאיות על צמצום היקפי העבודה”, סיכמה ח”כ לביא. “להיפך, על המדינה לקדם תנאים שיאפשרו לנשים לעבוד ולהתפתח כלכלית ולפעול לשיפור מעמדן של נשים בעולם העבודה”.