stop

לפעמים השאלות שאנשים מרשים לעצמם לשאול מרתיחות אותי.

מתי תתחתני?

התחתנתי.

עכשיו הריון.

מתי תלדי?

ילדתי.

את מניקה?

כן.

עד מתי את מתכננת להניק?

עד מתי שארצה או שיהיה חלב.

את לא מתכוונת להפסיק להניק?

לא. למה אני צריכה להפסיק?

מתי את מתכננת להיכנס להריון נוסף?

לא מתכננת. זה יבוא לבד. תנו לי קצת זמן עם הילדה שלי.כל יום אני לומדת להכיר אותה ולומדת אותה מחדש.

את חוזרת לעבודה? מתי את חוזרת לעבודה?

את לא מתכוונת לחזור לעבודה? היא כבר ילדה גדולה!

 

מי קבע שאני חייבת לחזור לעבודה אחרי 3 חודשים?

אני חושבת שצריך לפתוח במחאה של אמהות כדי להאריך את חופשת הלידה.

נכון שאפשר להאריך אותה לעוד 3 חודשים אך זה כבר לא בתשלום. המדינה החליטה שמספיק לנו ושאפשר לחזור לעבודה כל כך מוקדם.

 

דדדדדיייייי!!!! תעזבו אותי בשקט.

צאו לי מהוריד.

מה אכפת לכם כל השאלות האלו?

מה זה מטריד אתכם כל כך?

למה אני צריכה לתת כל הזמן דין וחשבון?

למה אני צריכה לשמוע: “אני חזרתי אחרי…. לעבודה", “אני ישר נכנסתי להריון שוב" וכו'.

 

עזבתי את העבודה כדי להישאר בבית עם הילדה וזה לא שאני לא מחפשת עבודה. מחפשת בזמן שלי ובתנאים שלי. לא מוכנה לעבוד 10 שעות ביום ולא לראות את הילדה.

 

הייתי בראיון עבודה לא מזמן ו-3 פעמים נשאלתי בת כמה הילדה שלי.

לא הבנת בפעם הראשונה בת כמה היא?

זה שיש לי ילדה קטנה אומר שאני לא מסוגלת לעבוד?

אם אני מתחייבת לעבוד זה אומר שחשבתי על כל מיני התרחשויות שיכולות לקרות ואעשה את המיטב כדי לא להחסיר מהעבודה. יש משפחה בסביבה שרק רוצים זמן איכות עם הילדה.

 

בקיצור, צאו לי מהוריד. תנו לי לחיות את החיים בשקט ובקצב שלי.

לא כולם חייבים לחיות לפי דעת הרוב. יש אנשים שיוצאים מהמסגרת.

 

תחשבו על זה לפני שאתם מתערבים לאחרים בחיים.