שהביאוני עד הלום

הילדים נהגו לשאול אותנו כשהיו פעוטות ויום המשפחה התקרב : "אמא איך הכרתם ?"

"אבא, מי הציע למי להתחתן ? אתה לאמא או אמא לך? "

אספנו את הילדים לחיקנו וספרנו להם את סיפור האהבה שהביא אותם עד הלום….

התחלתי ללמוד באוניברסיטת בר אילן מיד עם תום הצבא בגיל 20 בפקולטה למדעי החברה והרוח.

לאחר שהתאקלמתי וגיבשתי תוכנית לימודים מסודרת,חיפשתי עבודות סטודנטיאליות שיאפשרו לי "דמי כיס" לבילויים.

ביום הסטודנט הראשון התבקשתי לחלק ברושורים בקרב הסטודנטים והמבקרים באוניברסיטת תל אביב. נסעתי לאוניברסיטה והתחלתי לחלק את הברושורים בין המוני האנשים שבילו בהפנינג. לא הכרתי אף אחד והעבודה הייתה די סתמית.

לאחר שעה של חלוקה פנה אלי בחור צעיר, סטודנט שחרחר ונחמד והתחיל לשוחח איתי : שאל אותי מהיכן אני, מה מעשיי פה, מה אני לומדת… הסתבר ששמו יורם והוא סטודנט להנדסה, בחור נעים הליכות שסייע לי בחלוקה והעביר עימי את המשמרת.

בתום יום העבודה יורם הציע להיפגש פעם נוספת בבית קפה. הודיתי לו על המפגש המהנה אבל הייתי כנה וציינתי שמאחר ויש הבדלי גבהים בינינו ואני מעט גבוהה יותר לא נוכל לצאת ל"דיייט" אלא להיפגש כידידים, וכמובן שאשמח להביא למפגש חברה נוספת אם יביא גם הוא חבר שלו, רצוי גבוה כמוני..

יורם הבין אותי ושמח להיפגש שוב גם אם בפורמט קצת שונה ממה שחשב, החלפנו טלפונים וקבענו לשוחח.

לאחר יומיים יורם התקשר וסיפר שתיאם עם חבר נוסף מפגש בבית קפה וביקש שאצרף חברה.

צרפתי למפגש את סיסי חברתי, שהייתה אף היא סטודנטית להנדסה ויורם צירף את יעקב, סטודנט לחשבונאות וחבר טוב שלו ויחד נפגשנו בבית קפה.

יעקב מצא חן בעיני מהרגע הראשון, בחור רציני וחייכן, גבוה ורזה, שוחחנו ללא הרף במשך כל הערב ובסיומו החלפנו טלפונים. הניצוץ הראשון היה שם, שנינו הרגשנו את המשיכה המשותפת וידעתי שתהיה פגישת המשך..

להפתעתי הרבה חלף שבוע ויעקב לא התקשר ולא יצר קשר. המשכתי בשגרת יומי וקיוויתי שיורם יצור קשר כדי שאברר איתו מה קרה.

לאחר שבועיים יעקב התקשר, הטלפון שלי אבד לו ועד שהשיג אותו מחדש מיורם עבר זמן. תאמנו להיפגש ביום הסטודנט ב"בר-אילן" כשגם בו עלי לחלק ברושורים. יעקב הגיע להפנינג וסייע לי בחלוקה כמו שעשה חברו לפניו, והפעם הביא מחצלת וצידנית קטנה ומפנקת עם ארוחה קלה שנוכל לאכול בסיום החלוקה וליהנות מההופעות שהתקיימו באירוע.. .

הזמן המשותף ביחד היה קסום ומעניין, לאחר ערב זה כבר לא נפרדנו, למעט נסיעה קצרה שלי ליון עם חברות שרק הגבירה את הגעגועים וההבנה שהכרתי את האחד והיחיד.

החלטנו בתום שנה וחצי של חברות ובתום סיום הלימודים למסד את יחסנו ולהתחתן..

בחתונתנו הקדשנו שיר הוקרה ליורם השדכן, שבזכותו הכרנו והתאהבנו..