פורסם במכון אדלר ספטמבר 2012
החזרה לגן הילדים לאחר חופשה ארוכה, או הכנסת הילד לגן בפעם הראשונה (בעיקר עם בכור), מלווה תמיד ברגשות מעורבים. מצד אחד המון חששות, ואי ודאות, אך מאידך יכולה להיות מלווה בהתרגשות ושמחה, משום השלב המשמעותי בפרק חייו של הילד.
ואכן כן. הגוזל שלנו יוצא מהקן החם ועושה את צעדיו הראשונים בעולם.
התחושות המלוות את ההורה הן החיוביות והן השליליות משמעותיות להתפתחות התקינה של הילד. מתוקף תפקדי בחינוך, צפיתי רבות בתהליך הקליטה של הילדים בגן, ובתחושות המלוות הורים רבים. לכן ומשום כך, אינני מנתקת את ההורה מתהליך הקליטה וההסתגלות של הילד, התהליך הוא משותף- כמעט סימביוטי.
אם נרצה לאפיין ולסכם את תחושת החוויה, ניתן להגדיר אותה כחוויה רגשית בעלת עוצמה, שמלווה את ההורה מהרגע שבו החלו החיפושים אחר מסגרת חינוכית הולמת לזאטוט.
אני זוכרת את אותה חוויה אישית שלי כששלחתי את בני בכורי בפעם הראשונה לגן הילדים, חוויה שלעולם לא אשכח, עוצמתית מאין כמוה ,שטבועה בי היטב בזיכרון ועוזרת לי כיום ללוות, הורים בתהליך הקליטה שלהם ושל ילדם בגן.
התפקיד של אנשי החינוך אם כך לעזור להורה, ללמוד לעשות את תהליך "ההפרדות" מהילד שלו, למען המטרה החשובה- לגדל ילד שמח, עצמאי, שחדוות העשייה והסקרנות תלווה אותו במסע חייו.
על ההורה ללוות את הילד שלו במסעו בעולם ,ולעזור לו לגלות את הפוטנציאל הטמון בקרבו- זהו גם תפקידם המקודש של אנשי המקצוע.
המבט על ההורות, צריך לנבוע ממקום של חוויה מכוננת. שהילד שלי הוא פלא הבריאה, ותפקידי ההורי לסייע לו לפרוח, ולצמוח. דרכו , אני אלמד על עצמי, כהורה, וכאדם. אם נדע להסתכל על ההורות ממקום של חוויה משמעותית שלנו כבני אדם, חוויה מאתגרת, מצמיחה ומקדמת, הרי שבאנו על שכרנו .
ולכן ומשום כך מספר המלצות חמות:
ראשית ,להתחבר לרגש ההורי, לאפשר לו להיות קיים, לנסות להבין את פישרו.
להתחבר לאינטואיציה, אך להיזהר מלתת לחרדות ולפחדים לנהל אותנו. לבדוק את מה שנכון לי כהורה על סמך האישיות שלי, הערכים שלי האווירה המשפחתית שבה אני רוצה לגדל את הילד.
לזהות את הקשיים שלי בהורות ולנסות להתמודד איתם נכון. להיעזר בבין הזוג במשימות ובמקומות שלי קשה, ולדעת לפנות לו את המקום הזה. אני אמלא את התפקיד ההורי שלי במקום שבו אני חזק/ה.
להרגיש שלם בבחירת המסגרת החינוכית שבחרתי עבורי ילדי, אחרי כמובן שהשקעתי זמן מחשבה. הורה ספקן יעביר בוודאות את אותה תחושת אי נוחות לילד. ילדינו הקטנים בעלי חושים חדים מאוד, יחושו בוודאות אם קיים בנו ספק קל ותחושת אי אמון במסגרת החינוכית שבחרנו עבורו.
לבחון את המסגרת החינוכית, דרך העיניים של הילד, הווה אומר, תמיד לשאול את עצמי שאלות רלוונטיות כמו, האם הילד שלי מאושר בגן? האם הוא מרגיש אהוב שם? האם הוא מתפתח ? האם הוא מקבל מספיק גירויים ? וכ"ו וכ"ו
להיות בקשר עם הצוות החינוכי– לשתף, להתעניין, לשאול, להבין שיש לנו את אותן מטרות והן : להטיב עם הילד שלנו.
לקחת בחשבון שיש מהמורות בדרך, לא להיבהל מהם, להבין שזהו תהליך טבעי, הקשור בהתפתחות תקינה של ילד. הילד שלנו לא יישאר תמיד "התינוק הקטן חסר הישע", הוא גדל מתפתח מגלה עולמות, לומד את היכולות שלו – וכן לא מעט יעמיד אותנו במבחן, אנחנו לא צריכים להיבהל מכך, אלא לראות בזה צעד חיובי בהתפתחות – לעיתים ילדים עוברים שלבי התפתחות שמשנים את ההתנהגות שלהם, להיזהר מלהסיק מסקנות. ללמד את עצמנו להתבונן על ילדנו כישות נפרדת מאיתנו.
לקרוא מידע חינוכי – כל נושא שאינני בקיא בו שמסקרן אותי, שאני מתלבט בו חשוב לחפש חומר בנושא.להתעניין, להתייעץ.
הורות הוא תפקיד נרכש, המידע היום הוא עצום , נגיש ועוזר .
בהצלחה רבה, ושנת לימודים מהנה
רונית
כתבה: רונית דהאן קאשי
מרצה לגיל הרך, תואר שני בחינוך רב תחומי (M.ED)
מנחת הורים- בוגרת מכון אדלר במסלול להנחיית קבוצות הורים