תוך כדי ריצה בפארק, במסלול הקבוע שלהם, הם עוצרים ביחד לקחת אוויר,שניהם קשוחים למראה,מפחדים להתקרב כשהם ביחד, רק מי שמכיר יודע שכגודל השרירים,כך גודל הרגש.
חוזרים הביתה מתנשפים,שמחים שלא אכזבו אחד את השני, ושסיימו את המסלול במלואו.

שחר הוא איש עסקים ממולח,הימים אצלו עוברים משיחת טלפון אחת לאחרת, ממדינה למדינה,תוך כדי נסיעה ברכב, עצירה לאיזה פסט פווד,ממלא דלק,מחובר למטען ממשיך לנסוע.
כשהיה מגיע הביתה, זה להניח את הראש הטרוד למנוחה על הכרית הרכה, במיטה הענקית.

הבית הגדול,צריך שומר נאמן
חזק שרירי נטול פחד.
ככה הוא דמיין את הגור הקטן לימים.

נץ הגיע כשהיה גור בן חודש, רוטווילר שחור
מתוק בתמימות שלו, קלמזי בתנועות שלו ואנושי במבט שלו.
ככל שהוא גדל היה ברור שהוא לא הרווטווילר ששחר חשב שהוא רוצה,אלה הוא הרווטווילר ששחר ידע שהיה צריך.

לב של אדם פעם בנץ,כל בוקר היה רץ למיטתו מלקק את פניו, מגעגוע של לילה.
שחר התחיל לחזור לפני שעות הערב,כדי לצאת לריצה עם נץ
התחיל לשנות את יומו לטובה,לטובת נץ ולטובת עצמו.
היה להם דיבור עיניים, שניהם הבינו את הרצון של השני,שניהם היו שם כדי למלא אותו.

הבית סבב סביב נץ, הגינה הענקית היתה הממלכה שלו,האגם היה שלו
אבל עדיין השעות שהוא לבדו,עד שמגיע ערב,הקשו על שחר
הוא החליט לצרף את ריקו השובב, רווטווילר נוסף למשפחה
נץ קיבל אותו באהבה ועדינות, ליקק ולימד את דרכו של יום,וגעגוע של לילה.

יום אחד, בשניה אחת,ברגע אחד בלתי מוסבר
נץ קפא במקומו, נפל ולא קם
פעם אחת ויחידה,ששחר אמר לו קום
והוא לא קם.

תוך כדי ריצה לבדו בפארק,הוא עצר ובכה
הוא לא היה קשוח למראה,
לא סיים את המסלול,וחזר לביתו.

IMG-20150630-WA0005