קרן סרנו פיין יום הפג

אתם לא מכירים אותי, כלומר אתם חושבים שאתם מכירים אותי אבל לא באמת. אני יכולה להיות הבת של השכנה, הבן של הבת דודה, או אפילו הנכדה שלכם.

אתם לא יודעים כמה היה לי קר ורועש ובעיקר בודד ומאתגר ביממות, בשבועות ובחלק מהמקרים אפילו בחודשים הראשונים של חיי. נולדתי קטנה, נולדתי לפני הזמן, נולדתי פגה.

אף אחד לא יודע מה גרם לי לצאת לעולם בזמן שבו בחרתי לצאת. חלק מהאנשים יחשבו שזה בגלל זיהומים או מחלות שאמא שלי סבלה מהם, חלק יגידו שזה בגלל תרופות שהיא לקחה או אורח חיים שהיא ניהלה וחלק יגידו שזה הגורל, או אלוהים או רצון הנשמה. זו השאלה הכי פחות מעשית בסוגייה הפגות- למה זה קרה ומי אשם. אין צורך לכעוס על אמא, על הרופאים או על אלוהים. אין צורך לחוש אשמה או אכזבה. אני פה, קטנה- קטנה, חלשה, חשופה ופגיעה ואני זקוקה לכם, אני זקוקה לתשומת הלב שלכם, לאהבה ולמגע. אין זמן לועדות חקירה או להתעסקות בעבר, אני פה. העתיד כבר פה.

אני עוברת הרבה בדיקות בזמן שאני בפגייה, דוקרים אותי, מפשיטים אותי, מכאיבים לי, יש צפצופים והמון אור לבן ובוהק. לא נותנים לי להיות 24 שעות על אמא ואבא. אסור להם להיות כאן מ-21:00 בערב ועד 11:00 בבוקר. זה מרגיש כל כך נעים ומנחם להרגיש את חום הגוף שלכם, לשמוע קולות שמרטיטים את הלב, להריח ריחות מוכרים. זה כל כך מחזק ומשמח, בבקשה אל תפסיקו לעולם!

עכשיו אני כבר גדולה , שיחררו אותי מהפגייה כבר מזמן, אבל הפגה שבי עדיין פה. אני עדיין זקוקה להמון המון סבלנות, עדיין קשה לישון ללא עזרה מאמא ואבא, הקיבה שלי עוד לא גדולה מספיק בשביל לשבוע ל-3 שעות ואני זקוקה למזון לעיתים יותר קרובות- אנא תבינו אותי, ואל תאבדו את הסבלנות איתי. לא כל המערכות בגוף שלי הגיעו לדרגת בשלות מקסימלית ואני יכולה לסבול יותר מבעיות נשימה, ראייה ושמיעה, ואפילו מהפרעות קשב וריכוז. יש סיכוי גבוה שאני אפילו אצטרך לעבור ניתוח אחד (או חלילה שניים) בגלל בקעים באיזור המפסעה והאגן. זה אומר עוד פעם בית חולים, מוניטורים, תרופות ואפילו שוב אנטיביוטיקה. אני יודעת שזה קשה לכם, ולי זה אפילו עוד יותר נורא, תאמינו לי.

וכשיגיע הזמן שכל החברים והחברות שלי ישמינו וכבר יתהפכו ואז יתחילו לזחול, לשבת, לעמוד, ללכת ולרוץ ואני עדיין לא- בבקשה אל תשפילו מבט, ואל תסתכלו עליי בעיניים דואגות ובשום פנים ואופן אל תתנו לאנשים להשוות אותי לילדים אחרים. זה לא פייר כלפיכם וזה ממש לא פייר כלפיי. אמא ואבא אתם היחידים שמכירים אותי באמת, בבקשה אל תדאגו, אל תלחיצו ואל תרגישו רע אני רק צריכה זמן, רק עוד קצת זמן…. אותו זמן אבוד שכולם קיבלו ברחם החם הנעים והמגונן, ואני באותו זמן נאבקתי על חיי בג'ונגל המאיים שמחוץ לרחם.   

אמא ואבא, אף אחד לא יודע למה נולדתי מתי שנולדתי, הפתעתי אתכם לאללה אני יודעת, הקדמתי את זמני, אני פה עכשיו וזה מה שחשוב. תאזרו בסבלנות ותנו לזמן לעשות את שלו, בלי לחץ, בלי דאגות ועם המון המון אהבה, סבלנות והקשבה.

על החתום התינוקת הפגה שלכם.

 

 

 

כתבה: קרן סרנו פיין