איפה מתחילים….
בזה שאני מתה מדאגה?
בזה שהוא כל כך קטן ולמה לעזאזל הוא צריך לעבור כל כך הרבה בזמן כל כך קצר?
בזה שאני סוף סוף מבינה מה זה "דאגה של אימא"?
אני יושבת בחדר שלי הלב שלי על 700 מינימום, הידיים רועדות ויש לי קשרים בבטן שלא מניחים לי.
כל מי שאומר לי "תשתחררי המון עוברים את זה" רק מעלים לי את הסעיף ומלחצים אותי יותר.
מה זה שעוד מלא תינוקות עושים את הניתוח הזה אומר שעכשיו אני צריכה לשבת רגל על רגל ולהיות בסבבה?!
מה זה שעוד מלא תינוקות עברו את הניתוח אומר שלא אמור לכאוב לי שהולכים להרדים את הקטן שלי ולחתוך אותו?!
זה מעצבן אותי זה מרתיח אותי למרות שאני יודעת שכולם אומרים את זה מטוב לב. מה לעשות עכשיו לא בא לי להיות נחמדה, עכשיו לא בא לי לחייך ולשחק את המשחק של כן הכל יהיה בסדר.
שום דבר לא בסדר בעובדה שהולכים לנתח את הגיבור שלי.
שום דבר לא בסדר בזה שהוא צריך לעבור שוב אישפוז בבית חולים. מה לא הספיק חודשיים של דיקרות, בדיקות ואין סוף לילות ללא שינה?!
אני יודעת שזה לטובתו, אני יודעת שיהיה בסדר אבל עדיין בא לי לקחת את הכאב והחולי אלי שהילד שלי פשוט לא יסבול יותר.
"את סתם עושה פיל מזבוב" מה זה המשפט הזה?! מה אני שולטת ברגשות שלי?
אני שולטת בלב המפרפר שלי?
אני רוצה להיות אחרי הניתוח, אני רוצה למחוק את המחשבה של הילד הקטן והיפה שלי שוכב על שולחן ניתוחים קר ומנוכר.
אני רוצה לחבק ולנשק ולא לעזוב לעולם.
אני פשוט רוצה שזה יעבור כבר, שזה פשוט יגמר וישאר זיכרון רחוק כמו חלום בלהות שנגמר ועבר.
"דאגה של אימא" זה משהו שלא חווים עד שלא נמצאים בסיטואציה הזאת לפני זה פשוט לא הבנתי. חשבתי שזו סתם הגזמה.
אלוהים נושאת אני עיניים למעלה אליך, נושאת תפילה בליבי, תפילת הודיה על הילד הקטן והיפה שלי, תפילת בקשה לבריאות למלך שלי. שהכל יעבור בשלום וילדתי האוהב יפתח את עיניו ויביט בי באותם עיניים מלאות אהבה.
אמן כן יהי רצון מלפניך מלך חי וקיים.
אמן