דיכאון אחרי לידה.
מישהו שם לו סטופר ואומר לו "אוקיי.. נגמר לך הזמן?"
ממש לא. דיכאון . מילה כל כך כבדה ..
רק מלכתוב אותה אני מרגישה את המשקל על לבי.
חוויתי אותך עם ילדי הראשון.
חוויתי אותך קשה.
עם כדורים שלא עזרו.
עם חוסר יכולת להיקשר עם ילדי הקטן שכל כך נזקק לי.
עם ריבים עם הבעל בעקבות חוסר מצב הרוח ואטימות הרגשות.
כאילו ננעלו מאחורי סורג ובריח .. ולקחו את המפתח.
היית שם יום יום שעה שעה…
הכרחתי את בעלי להפסיד ימי עבודה בגללך.
אמרו לי שבני חווה נטישה ממני בגללך.
הרסת אותי!
אבל לא לנצח. כי אספתי את מה ששברת ..
קמתי על רגליים רועדות והתחלתי להילחם בך.
עשיתי. פשוט עשיתי.
בהתחלה מהכרח…ואז הגיע גם הרגש חזרה..לאט ובטוח.
בני נכנס ללבי לעד.
עברו 4 שנים. 4 שנים בהן מדי פעם אתה מראה את פרצופך המכוער ואופייך הכבד.
נלחמת עדיין… ונכנסתי להריון שני עם שיר.
ופחדתי ממך כל כך…..
לא רציתי לראות אותך שוב!
אני שונאת אותך!
ועדיין….. ודאי שהגעת.
שחור כמו שאתה.
מלא דמעות.
כעס.
עצב עמוק כתהום.
וכדורים….שעוזרים יותר מבעבר..ועדיין קשה להישאר לבד.
עם הילדים הכוונה… וקשה להחזיק בזוגיות, כי הרי אתה גונב כל פיסה של אופטימיות ורגש נעים.
אתה מוודא שהמנעול נעול היטב. מתפקדת. ימים טובים יותר..ימים קשים יותר …
כמו היומיים האחרונים. בוכה, בוכה המון, עצובה . ללא תווי פנים .
כועסת על כולם מגדול ועד קטן.
עובדת, כי צריך, כי שם גם יש מקום מפלט. ואז מתגעגעת …
ובבית כועסת. ובוכה. וכואב!!!! ואפילו לא יכולה לשים אצבע על סיבה.
דיכאון!
אני נלחמת בך !
אני מודיעה לך שאמשיך כנראה לעולם להילחם בך!
לא תנצח אותי!
אולי תמשיך לצוף… אבל אטביע אותך …שוב.
תזכור את הבטחתי.
לנצח עמי ולנצח אקום.
9 Responses to “דיכאון אחרי לידה-עד מתי תלווה אותי?”
חולה עלייךךךךךךךךךך.
אין אין מושלמת כמוך!!
חולה על הכתיבה שלך!!!!
כתבת מדהים! כל כך הצלחת להעביר אך הרגש שלך. מאחלת לך לנצח לעד
ווואווו מרגששש הייתי שם….
וטוב שזה מאחוריי אני יכולה להגיד שנלחמתי והצלחתי ואני משוגעת על 3 הילדים שלי 555
ואוו מרגיש כאילו כתבת עליי..
בהריון שלישי עם 2 בבית בן 4.4 ובת 2 ומפחדת ולחוצה מה יהיה בשלישי.. עוד פעם מערבולת הרגשות הזאת איך עומדים בזה כל פעם מחדש
תודה לך !!! בתור מישהי שעברה את זה ועברה את זה בדיוק כמוך הצלחת להגיד בדיוק מה קרה , מה עבר , תודה שסיפרת גם את הסיפור שני ( מלבד הלידה השניה) אני עדיין לא חושבת על זה כי אני ממש מפחדת ):
כל הכבוד לך שאת ככה חזקה , ועצם זה שאת כותבת על זה ומדברת רק מראה על האופטימיות שלך …
לכולנו יש ימים טובים יותר וטובים פחות , מקווה שאלה שטובים יותר יהיו יותר 🙂
מזדהה עם כל מילה… עברתי את זה גם… עדיין נלחמת עם רגשות אשם. תודה
הייתי שם.. עם מכאובים קצת אחרים אבל מבינה את הכאב והתסכול.
כל הכבוד שאת משתפת, גם אני שתפתי..לא פשוט!!!
מקווה שתעברי את זה ושיהיה לך טוב.
אני עברתי!
מצטערת..עכשיו ראיתי את כל התגובות.
קודם כל תודה לכולכן על התמיכה וההזדהות.
ותודה למי שאמרה שכתבתי את הסיפור שלה..כי זה נותן לכן כוח לקום גם ולהתמודד עם השד הזה!
תילחמו. מה שיש לכן בבית שווה זהב !
הדיכאון- שילך לעזאזל!